יום הכיפורים: הדרך לטהרה דרך קרבן המשיח
אחד המועדים המשמעותיים ביותר במסורת היהודית הוא יום הכיפורים, יום של הכפרה. המועד הזה, שמושרש עמוק בכתבי הקודש, נושא בתוכו משמעות נבואית אדירה בשבילנו, למאמינים בישוע המשיח. יום הכיפורים אינו רק טקס טהרה, אלא גם צלם נבואי משמעותי ביותר של הכפרה, אשר קיבלנו דרך קרבנו של אדוננו.
האזכור העיקרי של יום הכיפורים נמצא בספר ויקרא. זה היום שבו היה נכנס הכהן הגדול אל קודש הקודשים עם דם הקורבן כדי לטהר את העם מחטאיו.
ויקרא ט"ז: כ"ט-ל':
"וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכָּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ."
יום הכיפורים היה שיאם של עשרת ימי תשובה, שהחלו בראש השנה, כאשר עם ישראל התכונן להטהר לפני אלוהים, עם הכרה בחטאיו ובזעקה לרחמים. זה היה יום של צום, תשובה והכנעה.
ולנו, המאמינים במשיח ישוע, יום הכיפורים מגלה תמונה מופלאה של תוכנית הישועה האלוהית. הכהן הגדול, המקריב את הקורבנות עבור החטאים והמעשה הקדוש של הטהרה בדם הקרבן, מסמלים את המשיח, אשר הפך להיות הכהן הגדול הנצחי שלנו וגם קורבן בו זמנית.
אל העברים ט': י"א-י"ב:
"וּמָשִׁיחַ, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁל הַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת, בָּא עִם מִשְׁכָּן גָּדוֹל וּמֻשְׁלָם יוֹתֵר, שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם, דְּהַיְנוּ, שֶׁאֵינוֹ מִן הַבְּרִיאָה הַזֹּאת, וְלֹא עִם דַּם עִזִּים וּפָּרִים, אֶלָּא עִם דַּם עַצְמוֹ נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַעַם אַחַת וּלְתָמִיד, וּבָכֵן הֵשִׂיג גְּאוּלָּה נִצְחִית."
ישוע נהיה לקורבן המושלם, ודמו טיהר אותנו אחת ולתמיד. על הצלב ישוע מילא את התפקיד שמילא הכהן הגדול ביום הכיפורים, כאשר נכנס לקודש הקודשים – לא של המקדש הארצי, אלא של השמיים וכיפר עלינו לפני אלוהים לנצח.
יום הכיפורים הוא צלם הנבואי של האירוע הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית – הקורבן המכפר של ישוע. בגולגולתא התגשם כל אשר נאמר בתורה ובנביאים. קרבנו של ישוע לתמיד שינה את מהלך ההיסטוריה עצם זה שהוא איפשר לנו להתפייס עם אלוהים. ביום הזה אנו זוכרים כמה עצום היה המחיר למען ישועתנו. לא נושענו על ידי המעשים, צומות או תפילות, אלא רק בזכות דמו היקר.
ישעיהו נ"ג: ה'-ו':
"וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֺן כֻּלָּנוּ."
וכשאנחנו חושבים על יום הכיפורים, אפשר לראות בו לא רק פולחן קדום, אלא גם הצבעה נבואית על הצלב של גולגולתא. ישוע נשא על עצמו את כל חטאי העולם והגשים בשלמות את תוכנית האב.
למרות שהקורבן של ישוע הוא מושלם ונעשה פעם אחת ולתמיד, בכל זאת יום הכיפורים מזכיר לנו את חשיבות התשובה והענווה התמידית לפני אלוהים. אנו נקראים להתוודות על חטאינו ולשאוף לצדקה – לא מפני שאנחנו יכולים לטהר את עצמנו, אלא כי זהו המעשה להכרת חסדו של אלוהים בחיינו.
א' יוחנן א': ט':
"אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאָינוּ, הוּא נֶאֱמָן וְצַדִּיק לִסְלוֹחַ לָנוּ אֶת חֲטָאָינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה."
התשובה היא לא מעשה חד־פעמי, אלא תהליך קבוע שבו אנו מכירים בצורך שלנו באלוהים ושואפים לטוהר רוחני מתוך הסתמכות על חסדו.
יום הכיפורים הוא גם זמן של פיוס. ישוע קורא לנו לא רק לבקש סליחה מאלוהים ולהתפייס איתו, אלא גם להתפייס זה עם זה. אלמנט מרכזי במועד זה הוא סליחת כל העלבונות ומריבות, כדי שאיש לא יישאר עם מרירות וטינה בלבו.
מתי ו': י"ד-ט"ו:
"כִּי אִם תִּסְלְחוּ לָאֲנָשִׁים עַל חֲטָאָתָם, גַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִסְלַח לָכֶם. וְאִם לֹא תִּסְלְחוּ לָאֲנָשִׁים, גַּם אֲבִיכֶם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל חֲטָאוֹתֵיכֶם."
יום הכיפורים מלמד אותנו ענווה וסליחה. כאשר אנו סולחים לאחרים, אנו משקפים את אופיו של אלוהים, הרב בחסד וברחמים.
אחים ואחיות, יום הכיפורים מזכיר לנו את הקרבן העצום של ישוע, אשר מסר את עצמו למען ישועתנו.