ספקות כדרך לצמיחה רוחנית

שלום, אחים ואחיות יקרים! היום נדבר על נושא שנוגע לכל מאמין – ספקות באמונה. כולנו חווינו רגעים שבהם אמונתנו הועמדה במבחן, שבהם שאלנו את עצמנו: "איפה אלוהים חיי? למה זה קורה לי?" ואתם יודעים מה? זה דבר שהוא בסדר גמור, ולגמרי טבעי. אפילו אנשי האמונה הגדולים ביותר עברו דברים דומים.
ניזכר בסיפורו של תומא, שאמר: "אִם־לֹא אֶרְאֶה בְּיָדָיו אֶת־מְקוֹם הַמְּסֹמֵרִים וְאֶשְׁלַח אֶצְבָּעִי בִּמְקוֹם הַמְּסֹמֵרִים וְאֶשְׁלַח יָדִי בְּצַלְעוֹ לֹא אַאֲמִין" (יוחנן כ' 25). ישוע לא דחה אותו בשל ספקותיו, אלא נגלה אליו באהבה ואיפשר לו להשתכנע באמת תחייתו.
או ניזכר בנביא אליהו. לאחר הנס האדיר בהר הכרמל, כאשר ה' גילה את כוחו, אליהו נפל לייאוש ואמר: "רַב עַתָּה ה', קַח נַפְשִׁי" (מלכים א' י"ט 4). אך הקב"ה לא עזב אותו במצבו זה. שלח את המלאך לחזקו ולעודדו לקראת הדרך החדשה שנועדה לו.
בכתובים מופיעות המילים המרגשות של אב לילד חולה, שבייאושו פנה אל ישוע: "אֲנִי מַאֲמִין! עֲזֹר לְחֶסֶר אֱמוּנָתִי" (מרקוס ט' 24). תפילה כנה זו מלמדת אותנו שאמונה וספק יכולים להתקיים בו זמנית בלב האדם. וזה לא הופך אותנו לפחות ראויים לאהבת ה'.
ספק – הם אינם האויבים של האמונה, אלא חלק בלתי נפרד מצמיחתנו הרוחנית. כאשר אנו ניצבים בפני הספק, יש לנו בחירה: לתת לו לשתק אותנו, או לנצל אותו כהזדמנות להעמיק את הקשר שלנו עם ה'. דוד, במזמוריו, הרבה להביע את פחדיו וספקותיו, אך תמיד שב אל יסוד אמונתו האיתן. כמו שהוא כתב: "גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא־אִירָא רָע כִּי־אַתָּה עִמָּדִי" (תהלים כ"ג 4).
אחים ואחיות יקרים, זכרו את המילים שבאיגרת אל העברים: "וְהָאֱמוּנָה הִיא בִּטּוּחַ לַדָּבָרִים הַנִּקְוִים וְהוֹכָחָה לַדָּבָרִים אֲשֶׁר אֵינָם נִרְאִים" (עברים י"א 1). האמונה צומחת דווקא מתוך ניסיונות, שאלות וחיפוש תשובות. בתהליך הזה אנו מתקרבים יותר אל ה', מבינים טוב יותר את אופיו ואת אהבתו הבלתי משתנה כלפינו.
מקווים שהספקותיכם לא יהיו לכם למכשול, אלא יהיו לכם כמדרגה לאמונה עמוקה ובשלה יותר. ה' גדול מספקותינו, ואהבתו נותרת יציבה גם כאשר אנו עוברים בגיא צלמות וספק. ברכות לכם ושלום באדון!