מדוע אלוהים שואל את האדם שאלות אם הוא כבר יודע את התשובה?
השאלה הראשונה שאלוהים מפנה אל האדם במקרא נשמעת לאחר החטא: "אַיֶּכָּה?" (בראשית ג׳, ט׳). מובן שאלוהים לא איבד את אדם בין עצי גן עדן. הוא ידע היכן הוא נמצא, מה התרחש ומדוע הוא מסתתר. אך השאלה הזאת הופנתה אל אדם עצמו. היה עליו לראות לאן הביאה אותו בחירתו – אל הפחד, אל הבושה ואל הניסיון להסתתר מפני מי שאין נסתר מלפניו.
וכך גם בהמשך. אלוהים שואל את קין: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?" (בראשית ד׳, ט׳), אף שהוא יודע היטב מה נעשה. כאן השאלה מעמידה את האדם מול אחריותו שלו. לאליהו, במערה, אלוהים מפנה שאלה אחרת: "מַה־לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ?" (מלכים א׳ י״ט, ט׳). כאן אין מדובר עוד בחשיפתו של חטא נסתר, אלא בהזמנה להתבונן במצבו הפנימי, בפחדו, בתשישותו ובאופן שבו הוא עצמו תופס את המתרחש.
גם ישוע הרבה לשאול שאלות, ולא כולן נועדו לאותה מטרה. "וְאַתֶּם מַה־תֹּאמְרוּ לִי מִי אָנִי?" (מתי ט״ז, ט״ו) – הוא שואל את תלמידיו ומביא אותם לבטא בעצמם את אמונתם. בעת הסערה הוא שואל: "לָמָּה חֲרֵדִים אַתֶּם? אֵיךְ חֲסַרְתֶּם אֱמוּנָה?" (מרקוס ד׳, מ׳), ובכך חושף את פחדם ואת חסרון אמונתם. ולאחר שכיפא התכחש לו, ישוע שואל אותו שלוש פעמים: "הֲתֶאֱהַב אֹתִי?" (יוחנן כ״א, ט״ו-י״ז). השאלה הזאת נוגעת גם בכישלונו, גם באהבתו וגם בשיקומו. ישוע לא נזקק למידע. השאלה הייתה נחוצה לאדם עצמו.
לעיתים קרובות אנו מצפים מאלוהים לתשובה, להכוונה, להסבר. אבל לפעמים המפגש איתו מתחיל דווקא בשאלה. היכן אתה עכשיו? מדוע אתה פוחד? במה אתה תולה את תקוותך? ממה אתה בורח? במי אתה בוטח? מי הוא ישוע עבורך באופן אישי? לא כל שאלה של אלוהים מובילה לאותו מקום. שאלה אחת מובילה לתשובה ולחרטה, אחרת חושפת פחד, שלישית מאלצת אותנו לבחון מחדש את מידת ביטחוננו בו, ורביעית דורשת מאיתנו לומר בבירור במה אנו באמת מאמינים.
שאלתו של אלוהים היא רגע של אמת. אלוהים כבר יודע הכול על האדם, אך האדם עדיין צריך לראות את האמת על עצמו. לפעמים השאלה חושפת חטא, לפעמים פחד, לפעמים חוסר אמונה, ולעיתים היא מאלצת את האדם לבחון מחדש את יחסו לאלוהים. אך בכל המקרים האלה קורה דבר אחד: האדם חדל להסתפק בהסברים הרגילים שלו וניצב מול מה שבאמת מתחולל בלבו. כי תשובה אמיתית מתחילה במקום שבו האדם מפסיק להצדיק את עצמו, ואמונה אמיתית – במקום שבו הוא מעז להשיב לאלוהים באמת.