חכה וזה יתגשם בוודאות

דבר האלוהים הוא היסוד החי של אמונתנו ותקוותנו. כאשר אנו מקבלים אותו אל ליבנו, הוא מחדש את שכלנו וממלא את חיינו בכוח לעבודה פורייה. דבר האלוהים החי, שנהיה בשר ודם, מתחייה בנפש נסיבותינו, מביא אור לחושך ומעניק את הביטחון שכל מה שהבטיח יתגשם.
אנו מחכים, כי ה' נתן לנו קרקע יציבה לביטחוננו: "וַיֹּאמְרוּ: הַאֲמֵן בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְתִוָּשַׁע אַתָּה וּבֵיתֶךָ." (מעשה השליחים טז:לא) הבטחה זו היא אבן היסוד של ציפייתנו: אמונה אישית בישוע המשיח מביאה לישועה לנו ולרובנו.
כאשר אנו ניגשים לתפילה, ביטחוננו מתחזק מתשובת אבינו שבשמיים: "וְכָל אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלוּ בַתְּפִלָּה בֶּאֱמוּנָה – תְּקַבְּלוּהוּ." (מתי כא:כב) רק תפילה המלווה באמונה בלתי מעורערת יכולה להתגבר על כל מכשול.
תקוותנו משורשת בהבטחות הכתובים על שלמות הרפואה: "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ." (ישעיהו נג:ה) בקרבן המשיח אנו מוצאים מרפא לגוף וסליחה לנפש.
כדי שהציפייה תהיה יעילה, עליה לגדול ולהיות גדולה מצורךנו. אם ביטחוננו בקושי עולה על רמת הבעיות, אנו נשארים כבולים באוסרי הנסיבות ומחמיצים את טוב ה'.
בהמתנה מתגלה פרי סבלנות הרוח בשיתוף פעולה עם רוח הקודש: "וְהָאֱמוּנָה הִיא בִּטָּחוֹן בַּדְּבָרִים הַמְקֻוִּים וְהִתְבָּרְרוּת שֶׁל דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נִרְאִים." (עברים יא:א) בלי ציפייה חזקה, האמונה נשארת בטלה, כמו זרע על אדמה יבשה.
דוגמת הנביא חבקוק מלמדת אותנו להחזיק במשמרת תפילה עד קבלת התגלות: "וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה וַיֹּאמֶר: כְּתֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ." (חבקוק ב:ב) ברגעים של ספק חשוב לעצור ולשמוע את הקול הפנימי, כי האמונה באה משמיעה, ושמיעה – מדבר האלוהים.
אברהם חיכה עשרים וחמש שנים ללידת יצחק, ונחלתו המצופה התגלתה בכוח דבר ה': "(כַּכָּתוּב: 'אֲבִי הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ') – לִפְנֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר הֶאֱמִין בּוֹ, הַמְחַיֶּה מֵתִים וְהַקּוֹרֵא אֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ כְּאִלּוּ הוּא קַיָּם." (רומאים ד:יז) הבלתי אפשרי נהיה אפשרי כאשר אנו בוטחים באשר הקים את המתים ומבטיח את העתיד כאילו הוא נוכח.
הבטחות ה' הגדולות יתגשמו ללא ספק, כי הוא לא יכול להתרמות: "כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם, כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו." (ישעיהו נה:יא)
ניתן לנו הדרכה פשוטה אך עמוקה: חלקי לחכות, חלקי לנוח, חלקי לבטוח. בעוד אלוהים עובד על אופיינו ועל נסיבותינו, מטרתנו היא לשכון בהבטחותיו, לא להתרגש ולא לפחד.
כדי לקבל את המובטח, דרושים סבלנות ועמידות לב: "כִּי סַבְלָנוּת נְחוּצָה לָכֶם, כְּדֵי שֶׁלְּאַחַר עֲשִׂיַּת רְצוֹן אֱלֹהִים תְּקַבְּלוּ אֶת הַמּוּבְטָח; כִּי עוֹד מְעַט מְעַט, וְהַבָּא יָבֹא וְלֹא יְאַחֵר." (עברים י:לו-לז) בסבלנות אקטיבית אנו מבשילים למלוא ברכות ה'.
בהיזונתנו מן הדבר, בעמדנו על משמרת תפילה ובחיזוק ציפייתנו, אנו נכנסים לחיי מנצחים. בלי קשר לכך אם אנו מחכים להחזרת יחסים, לרפואת הגוף או להתחדשות רוחנית, אנו עומדים באופן יציב על יסוד הבטחות ה' ומכריזים: "חכה, וזה יתגשם בוודאות."
רועה אורן לב ארי