יצר סמוך
שלום מירושלים! נפתח את ספר ישעיהו, פרק כ״ו: "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבוֹא גּוֹי־צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמוּנִים" (ישעיהו כ״ו:2). הצדקה שנאמרת כאן איננה צדקה אנושית. הנביא ישעיהו משווה את הצדקה האנושית לבגדים טמאים, כי היא נשענת על מעשינו, הישגינו ותחושת הערך העצמי שלנו. מנגד, הצדקה של אלוהים מפנה את מבטנו אליו, ומדגישה את טובו ושלמותו.
כשאחד קרא לישוע "רבי טוב", הוא ענה לו: "מַדּוּעַ אַתָּה קוֹרֵא לִי טוֹב? אֵין טוֹב זוּלָתִי אֶחָד – הָאֱלֹהִים" (לוקס י״ח:19). כך רצה ישוע לעורר בהם הכרה באלוהותו. השליח פאולוס אף קובע בגלוי שישוע הוא האלוהים שנגלה בבשר. הצדקה של אלוהים איננה ניתנת כשכר על מעשים טובים, אלא ניתנת באמונה במה שעשה בן־האלוהים עבורנו. וככל שנהיה עמוקים באמונה הזאת – כך נשתחרר מהשעבוד לחשיבה האנושית.
אך רבים מתמודדים עם מבט מרוכז על עצמם. "כִּי כָּל אֲשֶׁר הֵם מִמַּעֲשֵׂי הַתּוֹרָה – תַּחַת קְלָלָה הֵם; כִּי כָּתוּב: אָרוּר כָּל אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָקוּם לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (גלטים ג׳:10). הכתובים קוראים לנו להפנות מבטנו אל ישוע, ראש ומשלם האמונה שלנו. כשעינינו נחזות בו – מבוא הרפואה והחירות.
הצדקה מאת אלוהים מולידה באמונה ובנאמנות לעקרונות מלכותו. כמו שנאמר בספר ההתגלות: "וְהַצַּדִּיק – יַעֲשֶׂה עוֹד צֶדֶק, וְהַקָּדוֹשׁ – יִתְקַדֵּשׁ עוֹד" (ההתגלות כ״ב:11). לא עניין של השתדלות להיות טוב, אלא תוצאה טבעית של חיים משתנים. הצדקה היא יסוד לנאמנות עקבית לאלוהים – בין בפומבי ובין בסתר.
אלה שקיבלו את צדקת אלוהים הוקדשו – היו לקדושים. הקדושה מובילה להתקדשות בתפילה ובהתעמקות בדבר ה׳. כמו שישוע התפלל: "קַדְּשֵׁם בַּאֲמִתָּךְ; דְּבָרְךָ אֱמֶת" (יוחנן י״ז:17). כאשר המאמינים ניזונים מדבר אלוהים – הם גדלים ברוחניות ורוחם מתחזקת. רצון ה׳ שיהיה לכל אחד מאיתנו יצר סמוך ואיתן.
רועה אורן לב ארי