הכל לטובה
חיי המאמין מלאים אירועים ונסיבות שיכולים להיראות בלתי מובנים או קשים להסבר. עם זאת, דבר־ה׳ מגלה לנו אמת מדהימה: “וְנֵדְעָה כִּי לְאֹהֲבֵי אֱלֹהִים, הַמְּקֻרָאִים עַל־פִּי רָצוֹנוֹ, הַכֹּל יַעֲבֹדּוּ לְטוֹב” (רומאים ח׳:כ״ח). עיקרון עוצמתי זה חייב להשתרש בלב כל מי השואף ללכת בדרכי ה׳.
כשאנו מדברים על ברכה, רבים חושבים על שפע חומרי, בריאות או הצלחה חברתית, אך הברכה האמיתית היא אלוהים עצמו – מקור כל־טוב. המילה העברית “בְּרָכָה” מגלה לנו עומק רוחני מיוחד: שורשיה: בר (בן), כ׳ (כף), ה׳ (הן), הממחישות כי הברכה היא חן אלוהי הנשפך דרכו של בנו, ישוע המשיח.
אלוהים רוצה שנצליח בחיי היומיום, ובכל הברכות הזמינות לנו, החסד האלוהי הוא הגדולה מכולן. כפי שאומרים לנו בכתבי השליח פאולוס: “בּוֹ בָּאנוּ לַהֲגִיעַ בָּאֱמוּנָה אֶל־הַחֵן אֲשֶׁר עָמַדְנוּ בוֹ, וּגְאִינוֹ בְּתִקְוַת כְּבוֹד אֱלֹהִים” (רומאים ה׳:ב׳).
החסד מעלה על הדעת את צדק המשיח, את אהבת ה׳ וגאולתנו. אולם כדי לראותו פועל בעוצמה, דרושה אמונה פנימית – “כִּי הָאֱמוּנָה מֵהַשְּׁמָעָה, וְהַשְּׁמָעָה מִדְּבַר אֱלֹהִים” (רומאים י׳:י״ז). אמונה אינה הכרה טכנית בקיומו של אלוהים, אלא ביטחון מלא בחסדו ובנאמנותו להבטחותיו.
רוח־הקדש מלמדת אותנו לחיות מתוך ביטחון זה, ומשקיעה בנו את היכולת לרצות את ה׳ ולבטל כל האשמות השטן. כפי שכתוב: “וַאֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ וְהֶאֱמַנּוּ הָאָהֲבָה אֲשֶׁר־לֵאלֹהִים בָּנוּ” (א׳ יוחנן ד׳:ט״ז). ידע זה שזור בחוויות אישיות ובגילוי אלוהי.
דוגמת אברהם מראה זאת בבירור: אלוהים קרא לו והוליך אותו במעגלי נסיונות כדי להרים אותו לברכה עולמית. “וְהֶאֱמִין אַבְרָהָם לַיהוָה, וַיֶּחְשַׁב־לוֹ צֶדֶק” (בראשית ט״ו:ו׳).
גם יעקב עבר מסע ארוך של בריחה, דמות ומאבק, ובכל זאת ה׳ לא עזב אותו, אלא הפך את נדודיו לשיבות ניצחון – “אִם־אֱלֹהִים עִמָּנוּ, מִי יַעֲמֹד נֶגֶדֵנוּ?” (רומאים ח׳:ל״א׳).
כשאנו נתקלים בקשיים, חשוב לזכור שה׳ כבר הכין לנו מוצא וניצחון. סיפור יוסף ממחיש כיצד מצב לכאורה טראגי הופך לערוץ ברכה, והוא עצמו אומר: “אֱלֹהִים שִׁלָּחַנִי לִפְנֵיכֶם לְחַיּוֹתְכֶם” (בראשית מה׳:ה׳).
תוכניתו של האל עליונה על הבנתנו. כאשר נאמין לחסדו ונתמסר להדרכת רוח־הקדש, נחווה את מלאות הברכה אליה יצרנו. ככתוב בתהילים: “גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא־אִירָא רָע, כִּי־אַתָּה עִמָּדִי” (תהילים כ״ג:ד׳). ה׳ אינו מבטיח שמחסומים יהיו נעדרים, אך הוא מבטיח להיות נוכח ולהדריך אותנו אל־הטוב שהכין.
לחיות בחסד אינו משמעו לעמוד מן הצד, אלא לפעול בהרמוניה עם רצון ה׳; להיות קשובים לקולו ולצעוד באומץ שם שמנחה אותנו רוח־הקדש. כך נחיה בשלום פנימי, בידיעה שכל חיינו בידיו של אב אוהב.
אף נסיבות אינן יכולות להרחיק אותנו מאהבת ה׳ שבמשיח ישוע. השליח פאולוס מבטיח: “בַּטֻּחַ אָנֹכִי כִּי לֹא־מוֶת וְלֹא־חַיִּים… לֹא־תוֹסֵב בֵּינֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵנוּ” (רומאים ח׳:ל״ח–ל״ט). בכך נלמד כי התוצאה הסופית של כל נסיונות חיינו היא לטובה ולתפארת שמו.
לכן, במקום לדאוג או להתלונן, נבטח בה׳ ונודה לו על כך שכל הדברים פועלים לטובתנו. ובכך נגלה את גדלתו ושופע חסדו, שדברו עליון על כל תבונה.
רועה אורן לב ארי