יום הכיפורים: הדרך לטהרה דרך קרבן המשיח
אחד החגים המשמעותיים ביותר במסורת היהודית הוא יום הכיפורים, יום הכפרה. חג זה, המעוגן בכתבי הקודש, נושא בתוכו משמעות נבואית עמוקה לנו, המאמינים בישוע המשיח. יום הכיפורים אינו רק טקס טהרה, אלא גם דמות רבת־עוצמה של כפרון, אשר קיבלנו דרך קרבנו של אדוננו.
האזכור הראשי של יום הכיפורים נמצא בספר ויקרא. זה היום שבו נכנס הכהן הגדול אל קודש הקודשים עם דם הקרבן לטהר את העם מחטאיו.
ויקרא ט"ז: כ"ט-ל':
"וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכָּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ."
יום הכיפורים היה שיאם של עשרת ימי תשובה, שהחלו בראש השנה, כאשר עם ישראל התכונן לטהרה לפני ה', בהכרה בחטאיו ובזעקה לרחמים. זה היה יום של צום מוחלט, תשובה והכנעה.
לנו, המאמינים במשיח ישוע, יום הכיפורים מגלה תמונה מופלאה של תוכנית הישועה האלוהית. הכהן הגדול, המקריב את הקרבנות על החטאים והפעולה הקדושה של הטהרה בדם הקרבן, מסמלים את המשיח, אשר הפך להיות הכהן הגדול הנצחי שלנו והקרבן גם יחד.
אל העברים ט': י"א-י"ב:
"וּמָשִׁיחַ, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁל הַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת, בָּא עִם מִשְׁכָּן גָּדוֹל וּמֻשְׁלָם יוֹתֵר, שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם, דְּהַיְנוּ, שֶׁאֵינוֹ מִן הַבְּרִיאָה הַזֹּאת, וְלֹא עִם דַּם עִזִּים וּפָּרִים, אֶלָּא עִם דַּם עַצְמוֹ נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַעַם אַחַת וּלְתָמִיד, וּבָכֵן הֵשִׂיג גְּאוּלָּה נִצְחִית."
ישוע היה הקרבן המושלם, ודמו טיהר אותנו אחת ולתמיד. על הצלב ישוע מילא את התפקיד שמילא הכהן הגדול ביום הכיפורים, כאשר נכנס לקודש הקודשים – לא של המקדש הארצי, אלא של השמיים – וכיפר עלינו לפני אלוהים לנצח.
יום הכיפורים הוא צל של האירוע הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית – הקרבן המכפר של ישוע. בגולגולתא התגשם כל אשר נאמר בתורה ובנביאים. קרבנו של ישוע שינה את מהלך ההיסטוריה ואפשר לנו להתפייס עם אלוהים. ביום הזה אנו זוכרים מה רבה הייתה מחיר ישועתנו. לא ניצלנו במעשים, בצומות או בתפילות, אלא רק בדמו היקר.
ישעיהו נ"ג: ה'-ו':
"וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֺן כֻּלָּנוּ."
כאשר אנו מהרהרים ביום הכיפורים, אנו רואים בו לא רק פולחן קדום, אלא גם הצבעה נבואית אל עבר הצלב של גולגולתא. ישוע לקח על עצמו את כל חטאי העולם והגשים בשלמות את תוכנית האב.
למרות שהקרבן של ישוע מושלם ונעשה פעם אחת ולתמיד, יום הכיפורים מזכיר לנו את חשיבות התשובה והענווה המתמדת לפני אלוהים. אנו נקראים להתוודות על חטאינו ולשאוף לצדקה – לא מפני שאנו יכולים לטהר את עצמנו, אלא כי זהו ביטוי להכרת חסדו של אלוהים בחיינו.
א' יוחנן א': ט':
"אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאָינוּ, הוּא נֶאֱמָן וְצַדִּיק לִסְלוֹחַ לָנוּ אֶת חֲטָאָינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה."
תשובה היא לא מעשה חד־פעמי, אלא תהליך מתמיד שבו אנו מכירים בצורך שלנו באלוהים ושואפים לטוהר רוחני מתוך הסתמכות על חסדו.
יום הכיפורים הוא גם זמן של פיוס. ישוע קורא לנו לא רק לבקש סליחה מאלוהים, אלא גם להתפייס זה עם זה. אלמנט מרכזי בחג הוא סליחת כל העוולות והסכסוכים, כדי שאיש לא יישאר עם מרירות וטינה בלבו.
מתי ו': י"ד-ט"ו:
"כִּי אִם תִּסְלְחוּ לָאֲנָשִׁים עַל חֲטָאָתָם, גַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִסְלַח לָכֶם. וְאִם לֹא תִּסְלְחוּ לָאֲנָשִׁים, גַּם אֲבִיכֶם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל חֲטָאוֹתֵיכֶם."
יום הכיפורים מלמד אותנו ענווה וסליחה. כאשר אנו סולחים לאחרים, אנו משקפים את אופיו של אלוהים, הרב בחסד וברחמים.
אחים ואחיות, יום הכיפורים מזכיר לנו את הקרבן האדיר של ישוע, אשר מסר את עצמו למען ישועתנו.