כתבות | King of Glory Jerusalem

"אל-תירא כי עמך-אני אל-תשתע כי-אני אלהיך" (ישעיה מא 10) כיום, בעקבות המצב הביטחוני רבים חיים תחת פחד וחרדה. אינם יודעים מה יוליד יום וכיצד עליהם לנהוג במצבים של פחד ולחץ . קהילת "מלך כבוד רב" עומדת בתפילת הפגעה עבור תושבי הדרום ומבקשת מאדנינו שיגן על עמו ישראל. בדבר האלוהים בתנך ובברית החדשה יש יותר מ365 מקומות באם נאמר "אל ירא" שפרושו-אל תפחד. לפחות חלק מהם יכולים להוות פסוק יומי במשך כל ימות השנה.

אהבת האלוהים כלפי האשה

אחד מהדברים החזקים ביותר שישוע עשה בהיותו עלי האדמות הוא גילה את יחס האלוהים כלפי האשה לא רק בהתגלות שנתן" לֹא זָכָר אַף לֹא נְקֵבָה, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ". בכל ארבעת הבישרות אנחנו רואים שפעמים רבות נשים נלוו אל ישוע. הם ראו בו מפלט, מחסה, מישהו שאינו ממעיט מערכם ולא שופט אותם אלא יכול לתת להם שיקום עמוק מאותה דחייה שעברו. כיום ישנם נשים רבות מוצלחות בכל התחומים, לעומת זאת איש אניו יודיע על הכאב הפנימי שלהם.בשך מאות שנים עמל השטן רבות כדי להרוס את זהותה של האשה מבפנים, וכמובן שאם האשה הרוסה מבפנים היא אינה יכולה לתמוך ולעודד אף אחד, אלא להפיץ את אותו הרס שבו היא מלאה.

שנה טובה (וידאו)

אני מברך אתכם עם תחילת שנת תשע"ה! ראש השנה הוא חג מקראי, הנקרא בשפה התנכית יום תררועה. "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר את החיים שלנו . דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ" (ויקרא כ"ג) חג ראש השנה, הוא זמן מצוין לעצור כדי לבחון את השנה הקודמת ולהכין את עצמנו לשנה הבאה.

תענית אסתר - ישועת עמה

ומרדכי היה האפוטרופוס של אסתר, הוא גידל אותה מאז שהייתה ילדה והיה אביה הרוחני. מרדכי ציווה על אסתר ללכת אל המלך ולדרוש חנינה עבור עמה. אבל מכיוון שמעשה זה היה עלול לעלות לה במחיר חייה. היא כבת עם ישראל ידעה בדיוק מה עליה לעשות, בתענית התחננה לאלוהים שיהיה אתה בשעה שתבוא אל המלך. היא צמה והתפללה ביחד עם פילגשיה וכל עם ישראל הצטרף אליה בצום זה, הם התפללו ובכו לאלוהים שיושיע אותם מצרה ויחוס עליהם מיד האויב. כל עם ישראל עצר מעמלו והחל לדרש את פני אלוהים. הם ידעו שאיש לא יכול להצילם וישועתם היא מאלוהים.

חושב על מה שאתה חושב?

אנשים רבים מסתכלים על החיים ועל עצמם בגישה שלילית. ואפילו אם הם לא אומרים את זה בקול, הם חושבים כך. אפשר לראות את זה לפי ההתנהגות שלהם או לפי איך שהם מתייחסים לאתגרים, להצלחות ולכשלונות. כל זה ברור כשמדובר על הבלתי מאמינים אשר אין להם את דבר האלוהים והדרכה נכונה להשקפת עולם חיובית יותר. אך מה בנוגע למאמינים, האם מאמינים מודעים לאופן שבו הם מסתכלים על עצמם או על הסביבה והנסיבות בחייהם? לעצערי, יצא לי לפגוש מאמינים רבים אשר דיברו באופן שלילי וחסר אמונה על החיים שלהם ועל חייהם של אחרים. ידוע כי מילים הם תוצר של אופן מחשבה ואופן מחשבה הוא תוצר של מניעי הלב "מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפֵעַ בַּלֵּב מְדַבֵּר הַפֶּה" (מתי י"ב 34)