אהבת האלוהים כלפי האשה

אחד מהדברים החזקים ביותר שישוע עשה בהיותו עלי האדמות הוא גילה את יחס האלוהים כלפי האשה לא רק בהתגלות שנתן" לֹא זָכָר אַף לֹא נְקֵבָה, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ". בכל ארבעת הבישרות אנחנו רואים שפעמים רבות נשים נלוו אל ישוע. הם ראו בו מפלט, מחסה, מישהו שאינו ממעיט מערכם ולא שופט  אותם אלא יכול לתת להם שיקום עמוק מאותה דחייה שעברו. כיום ישנם נשים רבות מוצלחות בכל התחומים, לעומת זאת איש אניו יודיע על הכאב הפנימי שלהם.בשך מאות שנים עמל השטן רבות כדי להרוס את זהותה של האשה מבפנים, וכמובן שאם האשה הרוסה מבפנים היא אינה יכולה לתמוך ולעודד אף אחד, אלא להפיץ את אותו הרס שבו היא מלאה.

בהיסטוריה של האנושת לאשה היה מקום מסיום, וכמובן גם במסגרת הדתית ערכה של האישה נמוך יותר משל הגבר, כולם מכירים את התפילה שהגברים הדתיים מתפללים מהסידור בכל יום "ברוך שלא עשני אשה". בכל התקופות סביב האישה היה מעין ארפל של עבדות וגם אם זה לא נראה מבחוץ זה היה מתבטא בצורות שונות ומשונות בחברה, מכן צמח לו הזרם הפימיניסטי שכשלעצמו מהווה מרדנות של האשה כפלי הגבר והתנשאות מעליו. אותה דחייה שספגה האשה במשך מאות שנים בנתה את הלך מחשבתה ואת זהותה ולכן כיום נשים נלחמות פעמים רבות נגד דחייה או אישוון שאינו קיים במציאות אלא רק פרי דמיונה. חשוב לציין כי הרגשה של עבדות ודימו עצמי לא נכון אצל אישה יכול להתבטא גם בחבה הכי חופשית היא עלולה להרגיש את עצמה כשיפכה ולהיפך אישה אשר קיבלה חירות בקרבה תרגיש חופשיה בכל מקום.

אחד מהדברים החזקים ביותר שישוע עשה בהיותו עלי האדמות הוא גילה את יחס האלוהים כלפי האשה לא רק בהתגלות שנתן "לֹא זָכָר אַף לֹא נְקֵבָה, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" . בכל ארבעת הבישרות אנחנו רואים שפעמים רבות נשים נלוו אל ישוע. הם ראו בו מפלט, מחסה, מישהו שאינו ממעיט מערכם ולא שופט  אותם אלא יכול לתת להם שיקום עמוק מאותה דחייה שעברו. הסובבים אותו לא יכלו להבין זאת, זה היה מעל ומעבר להבנתם הם היו מתפאלים בכל פעם שהיה מדבר עם אישה הם חשבו בליבם  "אִלּוּ הָיָה זֶה נָבִיא, הָיָה יוֹדֵעַ מִי הִיא וּמַה טִּיבָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַנּוֹגַעַת בּוֹ -- שֶׁהִיא אִשָּׁה חוֹטֵאת.", אבל ישוע הסתכל עליה אחרת, הוא הביט אל ליבה וראה את הצרך שלה ברפואה פנימית ובאהבת האלוהים. אין ספור דוגמאות כאלה אנחנו יכולים למצוא בברית החדשה. ואחת הדוגמאות הבולטות זה רפואת אישה בבית הכנסת אשר מראה הייטב את הגישה של ישוע כלפי האשה:
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמֵּד בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַכְּנֶסֶת. וְהִנֵּה הָיְתָה שָׁם אִשָּׁה נְגוּעָה בְּרוּחַ-חֳלִי זֶה שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה שָׁנָה; כְּפוּפָה הָיְתָה וְלֹא יָכְלָה לִזְקֹף קוֹמָתָהּ. כִּרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ קָרָא לָהּ יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אִשָּׁה, שֻׁחְרַרְתְּ מֵחָלְיֵךְ!" הוּא סָמַךְ אֶת יָדָיו עָלֶיהָ וּמִיָּד זָקְפָה קוֹמָתָהּ וְשִׁבְּחָה אֶת הָאֱלֹהִים. אֲבָל רֹאשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת נִתְמַלֵּא כַּעַס עַל שֶׁיֵּשׁוּעַ רִפֵּא בְּשַׁבָּת. הוּא פָּנָה אֶל הַקָּהָל וְאָמַר: "יֵשׁ שִׁשָּׁה יָמִים שֶׁמִּן הַדִּין לַעֲבֹד בָּהֶם. עַל כֵּן בּוֹאוּ וְהֵרָפְאוּ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה וְלֹא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת." אָמַר לוֹ הָאָדוֹן: "צְבוּעִים! הַאִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם אֵינֶנּוּ מַתִּיר בְּשַׁבָּת אֶת שׁוֹרוֹ אוֹ חֲמוֹרוֹ מִן הָאֵבוּס וּמוֹלִיךְ אוֹתוֹ לִשְׁתּוֹת מַיִם? וְאִשָּׁה זֹאת, בַּת אַבְרָהָם, אֲשֶׁר הַשָּׂטָן כָּבַל אוֹתָהּ בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הַאִם לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתִּיר אוֹתָהּ מִן הַכֶּבֶל הַזֶּה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת?" כְּשֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְבַּיְּשׁוּ כָּל הַמִּתְנַגְּדִים לוֹ, וְכָל הַקָּהָל שָׂמַח עַל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה.(לוקס י"ג) באותו יום ישוע מאוד הרגיז את הפורשים והסופרים שהיו באותו המקום, הוא עבר על מספר מצוות הפורשים: הוא חילל שבת, הוא פנה אל אישה אשר הייתה נמצאת בעזרת נשים ונגעה בה. האישה הזאת הייתה חולה שמונה עשרה שנים, היא הייתה מעוותת ו גבה היה עקום, אנשים באותה תקופה הביטו על חולים ומעוותים בזלזול, לעומת זאת ישוע הראה לה את אהבתו הוא אמר לה בבטחון "אִשָּׁה, שֻׁחְרַרְתְּ מֵחָלְיֵךְ!", ישוע הוכיח את הנוכחים על היחס שלהם כלפיה והם התבישו.

ישוע בא עלי האדמות כדי להראות לנו את אופי האלוהים ואת רצונו. כשאנו מסתכלים על חיי ישוע אנו רואים שהוא אהב אנשים, הוא ריפא, הוא הוכיח את הצבועים ומסר את עצמו עבור סליחת החוטאים, כזה הוא אלוהים. אצל אלוהים יש מקום מיוחד בלב עבור אישה. בבשורה על פי יוחנן מסופר שכשמרים הגיעה בבוקר לקבר וראתה שהאבן הוסרה מננו, רצה וסיפרה לשתי התלמידים אשר בבואם אל הקבר לא נשארו במקום זמן רב. אך, מרים בכתה רבות ולא הלכה וגם לאחר שראתה מלאכים, היא נשארה כדי לברר מה קרה עם האדון. ישוע נגלה אליה ושאל את מי היא מחפשת, היא בחשבה שהוא שומר הגן ביקשה ממנו להגיד לה איפה ישוע והייתה מוכנה בצעמה לקחת את  גופתו. ישוע קרא בשמה ואז היא ידע שזה האדון, אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: "אַל תִּגְּעִי בִּי, כִּי עֲדַיִן לֹא עָלִיתִי אֶל הָאָב, אוּלָם לְכִי אֶל אַחַי וְהַגִּידִי לָהֶם: 'אֲנִי עוֹלֶה אֶל אָבִי וַאֲבִיכֶם, אֶל אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם" באותה עת ישוע היה צריך לעלות אל האב, אבלך הוא עצר בדרכו כדי להתגלות למרים. ישוע הכיר את ליבה של מרים ואת דאגתה, הוא נגלה אליה וציווה עליה ללכת ולספר לכולם על תחיותו.