השקפה מקראית על שירות לישראל
כיום, יותר מתמיד, אנו עדים להתעוררותה ההדרגתית של ישראל ולפתיחותה לקול רוח הקודש. אנו רואים בעינינו את התגשמות תוכניתו העליונה של ה' על ארצנו, כאשר מוקדה הוא בארץ ישראל הקטנה — הארץ אשר בחר לו לנחלה. מה שה' הבטיח דרך נביאיו, ומה שמתואר בספרי עזרא, נחמיה, ישעיהו ובמקומות נוספים בכתבי הקודש, מתגשם לנגד עינינו.
לכן, בעיני אבינו שבמרומים, השירות לעמו ישראל הוא בעל חשיבות עליונה. והיום, יותר מתמיד, אנחנו בישראל זקוקים לתפילתכם ולתמיכתכם! ה' מאמין בקהילתו — בכם! הוא אמר לי פעמים רבות: "מי יש לי על האדמה הזאת אם לא קהילתי?"
אלוהים לא שוכח את עמלכם:
"כִּי אֱלֹהִים לֹא עָוֶל לִשְׁכֹּחַ מַעֲשֵׂיכֶם וְאַהֲבַתְכֶם אֲשֶׁר הֶרְאִיתֶם לִשְׁמוֹ, בְּשָׁרְתְּכֶם אֶת הַקְּדוֹשִׁים וְעוֹדְכֶם מְשָׁרְתִים." (האיגרת אל העברים ו:י)
לפני ה' נכתב ספר זיכרון, בו נרשמת כל תרומה וכל מעשה אהבה שלכם למען ישראל. זכרו: כאשר אנו שמים את ענייני ה' בראש סדר העדיפויות, ה' עצמו, בכל כוחו, דואג לנו ולצרכינו!
האם קהילת המשיח צריכה לשרת את ישראל?
הבשורה יצאה מישראל — והיא שבה לישראל. עיני העולם כולו, מאמינים ושאינם מאמינים, נשואות אל הארץ הזאת ואל המתרחש בה. ישראל הופכת לנקודה קריטית בעולם וגם לאבן נגף לרבים.
בימינו אנו שומעים על מחלוקות בגוף המשיח ביחס לשירות לישראל:
- האם עלינו לשרת את ישראל?
- האם יש להשקיע משאבים בישראל?
- האם זהו רצון ה'?
- או שמא עלינו להתמקד בענייני הקהילה בלבד?
מה אומרים הכתובים?
ראשית, אין צורך להשתחוות לאדמת ישראל או לעם ישראל, כי השתחוותנו שייכת רק לאדוננו ולבוראנו. עם זאת, השירות לישראל הוא חלק מייעודה של קהילת המשיח, וכתבי הקודש מלאים בהוכחות לכך.
אני מעודד כל אחד מכם לחקור את הנושא אישית. למשל, הנביא ישעיהו אומר:
"כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא־יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ, וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ." (ישעיהו ס:יב)
חשוב להבין — אין מדובר בעבודת ישראל מתוך פחד או כפייה, אלא מתוך אהבתנו לאלוהי ישראל ולדברו.
השליח שאול על סדרי העדיפויות
שאול השליח הדגיש שהבשורה היא בראש סדר העדיפויות, אך לצד זאת, הוא ייחס חשיבות רבה גם לעזרה החומרית לקהילות ביהודה:
"רק ביקשו שנזכור את העניים, דבר שאכן השתדלתי לעשותו." (גלטים ב:י)
וכן:
"ובדבר האיסוף למען הקדושים, כאשר הוריתי לקהילות גלטיה כן עשו גם אתם… וכשאבוא, אשלח את האנשים שתבחרו, עם איגרות, להביא את תרומתכם לירושלים." (האיגרת הראשונה אל הקורינתים טז:א-ג)
ישאל אדם: מה יצא לי מכך? מה יצא למשפחתי, לקהילתי או לעמי?
התשובה נמצאת במילותיו של שאול השליח:
"הזֹרֵעַ בִּמְעָט, גַּם יִקְצֹר בִּמְעָט, וְהַזֹּרֵעַ בְּבְרָכָה, בְּרָכָה גַּם יִקְצֹר. כָּל־אֶחָד יִתֵּן כְּפִי־הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ, לֹא מִתּוֹךְ עֶצֶב וְלֹא מֵאֹנֶס, כִּי נוֹתֵן בְּרָצוֹן־טוֹב אֱלֹהִים אוֹהֵב." (האיגרת השנייה אל הקורינתים ט:ו-ז)
אני מודה לכל אחד מכם מקרב לב על תמיכתכם הכספית, על תפילותיכם ועל שותפותכם בשירות ה' לישראל. אנו מתפללים בעדכם מדי יום! אנו מבקשים שה' ימלא את כל מחסורכם בעושר כבודו במשיח ישוע. אתם יקרים לנו לא פחות מהאחים והאחיות בישראל, עמם אנו משרתים את ה' יום יום.
אנו מקבלים מכתבים רבים, חלקם נוגעים ללב עד דמעות. אי אפשר שלא להתרגש כאשר אנשים, המתמודדים בעצמם עם קשיים כלכליים, תומכים בנו במסירות ומתפללים בעדנו ללא הרף.
משבח את אלוהיי בעבורכם!
שוב מודה לכם בכנות על קנאתכם לבית ה'!
בברכת אהבת משיח,
רועה הקהילה,
אורן לב ארי