מקורו של השם "נוצרים"
השם "נוצרים" הושמע לראשונה באנטיוכיה שבסוריה. על כך מעידה מגילת מעשי השליחים: "וַיְהִי כָּל־הַשָּׁנָה נוֹעֲדוּ בַקָּהָל וַיְלַמְּדוּ עַם רַב מְאֹד וְהַתַּלְמִידִים נִקְרְאוּ לָרִאשׁוֹנָה נוֹצְרִים בְּאַנְטְיוֹכְיָה" (מעשי הש' יא, כו).
אנטיוכיה הייתה מרכז מסחרי מרכזי באימפריה הרומית עם אוכלוסייה רב-לאומית שכללה יהודים, יוונים ורומים. בעיר זו התגבשה קהילת חסידיו של ישוע כקבוצה דתית נפרדת המובחנת מן היהדות.
היווצרותה של הקהילה האנטיוכית החלה לאחר הרדיפות שפרצו בעקבות סקילתו של סטפנוס. המאמינים הנפוצים הגיעו עד אנטיוכיה, שם החלו יוצאי קפריסין וקירנה לבשר לא רק ליהודים אלא גם לגויים. התוצאה הייתה המרה המונית: "וְרַב מִסְפָּר הֶאֱמִין וַיָּשָׁב אֶל־הָאָדוֹן".
הקהילה הירושלמית שלחה לאנטיוכיה את בר-נבא לפקח על הקהילה החדשה. בר-נבא הביא מטרסוס את שאול (לימים השליח פולוס), ויחד הדריכו במשך שנה שלמה את החדשים מקרב היהודים והגויים לשעבר.
מבחינה אטימולוגית, המילה "נוצרים" מהווה צורה יווני-לטינית המבטאת שייכות לישוע המשיח. צורות דומות היו נפוצות לציון חסידים של מנהיגים פוליטיים או אסכולות פילוסופיות. ככל הנראה, המונח הועלה תחילה על ידי תושבי אנטיוכיה או השלטונות המקומיים כדי לסמן את הקבוצה הדתית החדשה, ובהמשך התקבל על ידי המאמינים עצמם.
בברית החדשה מופיעה המילה "נוצרי" שלוש פעמים בלבד. המלך אגריפס השני אמר לשליח פולוס: "בִּמְעַט לֹא תְפַתֵּנִי לִהְיוֹת נוֹצְרִי" (מעשי הש' כו, כח). השליח פטרוס כתב: "וְאִם כְּנוֹצְרִי אַל־יֵבֹשׁ וִיכַבֵּד אֶת־הָאֱלֹהִים בַּשֵּׁם הַזֶּה" (איגרת פטרוס הראשונה ד, טז). אזכורים אלה מעידים על כך שכבר בתקופת השליחים השם זכה להכרה נרחבת.
הקהילה האנטיוכית הפכה לנקודת המוצא של השליחות הנוצרית אל הגויים. על פי מעשי השליחים יג, א-ג, מכאן נשלחו בר-נבא ושאול במצוות רוח הקודש למסע השליחות הראשון שלהם. הקהילה התאפיינה בחיים דתיים פעילים שכללו צום, תפילה, למוד ובישור, ואיחדה בני אדם מרקע תרבותי שונה.
לפיכך, אנטיוכיה שבסוריה מילאה תפקיד מרכזי בתולדות הנצרות הקדומה, בהיותה המקום שבו קיבלו חסידי ישוע את השם הנשמר עד ימינו.