משל השומרוני הטוב: שיעור של אהבה וחמלה
משל השומרוני הטוב: קריאה לאהבה ולחמלה
היום נתבונן באחד המשלים הידועים ביותר של ישוע – משל השומרוני הטוב. זהו סיפור שלא רק מלמד אותנו על חמלה, אלא גם חושף אמת עמוקה על השאלה מיהו רֵעֵנוּ.
ניזכר במשל: אדם יצא מירושלים ליריחו, ובדרך הותקף על ידי שודדים, שהיכו אותו, שדדו והשאירו אותו פצוע וחסר אונים. כהן ולוי עברו במקום, אך התעלמו ממנו והמשיכו בדרכם. ואז הגיע שומרוני, שבניגוד לכל הציפיות, לא רק שלא התעלם מהאיש הפצוע, אלא חמל עליו, חבש את פצעיו, הביאוֹ לפונדק ודאג לכל צרכיו.
מה רצה ישוע ללמד אותנו דרך משל זה?
ראשית, ישוע מחזיר אותנו למצוות התורה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט:י"ח). אך השאלה המתבקשת היא – מיהו רֵעֵנוּ? רבים יגדירו את רֵעֵם כמי שקרוב אליהם באמונה, במוצא או בקשרים אישיים. אולם ישוע מלמד אותנו שרֵעֵנוּ הוא כל אדם הזקוק לעזרתנו, ללא קשר לרקע שלו.
שנית, המשל מנפץ סטריאוטיפים חברתיים. בתקופתו של ישוע, השומרונים נחשבו לשנואים בעיני היהודים, אך דווקא השומרוני הוא זה שגילה חמלה אמיתית. בכך ישוע קורא לנו לראות את צלם אלוהים בכל אדם, מבלי לשפוט לפי מוצאו, מעמדו או שיוכו החברתי.
שלישית, אהבה אמיתית איננה רק רגש – היא מחייבת מעשה. השומרוני לא הסתפק בתחושת חמלה, אלא פעל: הוא עצר, הגיש עזרה ראשונה, נשא את האיש הפצוע, שילם עבור שהותו בפונדק ודאג לו. אהבה אמיתית תמיד מתבטאת במעשים מוחשיים, לא במילים בלבד.
לבסוף, המשל הזה מצביע גם על דמותו של המשיח עצמו. כפי שהשומרוני הציל את האיש הגוסס, כך ישוע בא להושיע אותנו, כשהיינו מתים רוחנית בשל חטאינו. הוא חבש את פצעינו הרוחניים, נשא אותנו על כתפיו, שילם את המחיר למעננו ודאג לנו בחסדו האינסופי.
אחים ואחיות, יהי רצון שנלך בדרכו של השומרוני הטוב – ויותר מכך, בדרכו של המשיח עצמו. הבה נגלה חמלה אמיתית לכל אדם הזקוק לעזרה, ללא קשר למוצאו, אמונתו או מצבו. תהא אמונתנו ניכרת לא רק בדברים, אלא גם במעשי אהבה וחסד מוחשיים.