משל השומרוני הטוב: שיעור של אהבה וחמלה
היום נתבונן באחד המשלים הידועים ביותר של ישוע – משל על שמרוני הטוב. הסיפר הזה לא רק מלמד אותנו חמלה אלא גם חושף את האמת העמוקה על השאלה מיהו רענו.
ניזכר במשל: אדם יצא מירושלים ליריחו, ובדרך הותקף על ידי שודדים, שהיכו אותו, שדדו והשאירו אותו פצוע וחסר אונים. כהן ולוי עברו לידו במקום ההוא, אך התעלמו ממנו והמשיכו בדרכם. ואז הגיע שומרוני, שבניגוד לכל הציפיות, לא רק שלא התעלם מהאיש הפצוע, אלא חמל עליו, חבש את פצעיו, הביאוֹ לפונדק ודאג לכל צרכיו.
מה רצה ישוע ללמד אותנו דרך משל זה?
ראשית, ישוע מחזיר אותנו למצוות התורה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט:י"ח). אך השאלה המתבקשת היא – מיהו רֵעֵנוּ? רבים יגדירו את רֵעֵם כמי שקרוב אליהם באמונה, במוצא או בקשרים אישיים. אולם ישוע מלמד אותנו שרֵעֵנוּ הוא כל אדם הזקוק לעזרתנו, ללא קשר לרקע שלו.
שנית, המשל מנפץ סטריאוטיפים חברתיים. בתקופתו של ישוע, השומרונים נחשבו לאויבי היהודים, אך דווקא השומרוני הוא זה שגילה חמלה אמיתית. בכך ישוע קורא לנו לראות את צלם אלוהים בכל אדם מבלי לשפוט אותו לפי מוצאו, מעמדו או שיוכו החברתי.
שלישית, אהבה אמיתית איננה רק רגש – היא מחייבת מעשה. השומרוני לא הסתפק בתחושת חמלה, אלא גם עשה מעשה: הוא עצר, הגיש עזרה ראשונה, נשא את האיש הפצוע, שילם עבור שהותו בפונדק ודאג לו. אהבה אמיתית תמיד מתבטאת במתבטאת במעשים קונקרטיים.
לבסוף, המשל הזה מצביע גם על דמותו של המשיח עצמו. כפי שהשומרוני הציל את האיש הגוסס, כך ישוע בא להושיע אותנו, כשהיינו מתים רוחנית בשל חטאינו. הוא חבש את פצעינו הרוחניים, נשא אותנו על כתפיו, שילם את המחיר למעננו ודאג לנו בחסדו האינסופי.
ללא קשר למוצאו, אמונתו או מצבואחים ואחיות, נקח דוגמה מהמעשה של השומרוני הטוב ונלמד ממנה – ויותר מכך, נלמד מהדוגמה של המשיח עצמו. הבה נגלה חמלה אמיתית כלפי כל אדם שזקוק לעזרתינו ללא קשר למוצאו, השקפתו או מצבו. תהא אמונתינו ניכרת במעשי האהבה והחסד.