התכוננו לשבועות
שבועות איננה רק חג היסטורי לזכר מתן תורה או לסיום הקציר. זהו רגע אלוהי, נקודת מפגש בין שמיים לארץ, זמן שבו אלוהים שופך את רוחו וקורא לנו להתחדש. כפי שעשה לפני אלפיים שנה, כך גם היום הוא ממשיך לפעול דרך רוח הקודש, למלא, לרפא ולהחיות את עמו. אבל כדי לקבל את הרוח, עלינו לוותר על המוסכמות הישנות, על הדפוסים הדתיים שמגבילים את אלוהים מלפעול בחופשיות.
"וְאֵין שָׂמִים יַיִן חָדָשׁ בְּנֹאדוֹת יְשָׁנִים; פֶּן יְבַקַּע הַיַּיִן הֶחָדָשׁ אֶת הַנֹּאדוֹת, וְהַיַּיִן יִשָּׁפֵךְ, וְהַנֹּאדוֹת יֹאבֵדוּ. אֶלָּא שָׂמִים יַיִן חָדָשׁ בְּנֹאדוֹת חֲדָשִׁים" (מרקוס ב׳:22). לעיתים קרובות מדי אנו חיים כ"מתנזרים רוחניים" — מחזיקים בכללים, בהרגלים ובפחד משינוי. אך כשהרוח באה, היא שוברת את התבניות, מחיה את המת ומביאה חיים חדשים. זה לא אומר לאבד שליטה, אלא לסמוך על אלוהים ולתת לו להנהיג.
"אֲבָל תְּקַבְּלוּ גְבוּרָה כְּשֶׁתָּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּתְהִיוּ לִי עֵדִים…" (מעשי השליחים א׳:8). הכוח מגיע דרך קבלה. אך איננו יכולים לקבל אם הלב סגור. אנחנו פוחדים מרגש, פוחדים להיראות מוזרים, פוחדים לשחרר. כך אנו כולאים את רוח הקודש בתוך גבולות ההיגיון שלנו. אך ביום הפנטקוסט, האנשים היו מלאים בשמחה, דיברו בלשונות, צחקו. והצופים חשבו שהם שתויים. לא היה זה שכרות בשרית, אלא הגשמת ההבטחה.
אם אינך שותה את רוח הקודש, אינך חי במלוא ההבטחות של אלוהים. אפשר להכיר את הכתובים, להיות מוסרי ולדבר נכון, אך בלי הרוח — זו רק קליפה. "כִּי הָאוֹת מְמִיתָה, וְהָרוּחַ מְחַיָּה" (ב׳ קורינתים ג׳:6). אנו נרתעים לעיתים מהתפרצות רגשית, מדמעות, משמחה, מנבואה או מלשונות — אך אלה הם הביטויים הטבעיים של חיים ברוח.
אלוהים נותן לנו "יין של שמחה". הוא עומד בניגוד ל"כוס הזעם", ואנו אלו שצריכים לבחור ממה נשתה. כאשר אנו שותים מיין הרוח, אנו מתחדשים, מקבלים אומץ, ונפתחים. כמו אדם שתוי, כך גם המאמין שמלא ברוח — הים נעשה לו ככר. הוא לא מאבד את הדעת, אלא רוכש ביטחון באלוהים. וכאשר הרוח פועלת, היחסים משתנים, הבריאות משתפרת, ונפתחים שערים חדשים — כי נתנו לאלוהים לפעול.
מאמינים רבים נאבקים באותם חטאים במשך שנים. הם מודים ומתפללים, ומרחיקים את שורשי הבעיה עד הדורות הקודמים — לאברהם או אפילו ל"תקופת הדינוזאורים". מדוע? כי לא קיבלו את עבודתו השלמה של ישוע על הצלב. הם לא חיים כבריאה חדשה. "לָכֵן, אִם מִישֶׁהוּ בַּמָּשִׁיחַ הוּא בְּרִיאָה חֲדָשָׁה: הַיָּשָׁן חָלַף, הַכֹּל נֶהֱיָה חָדָשׁ" (ב׳ קורינתים ה׳:17). לשתות את רוח הקודש — משמע לקבל את המעשה המושלם ולחיות מתוכו. אלו הם הנאדות החדשים שמכילים את היין החדש.
אלוהים לא ברא את המוות. "הָאַיֵּב הָאַחֲרוֹן שֶׁיִּבָּטֵל הוּא הַמָּוֶת" (א׳ קורינתים ט״ו:26). הוא אינו מחברן של מחלות או אסונות. אלו תולדות החטא ושליטת שר העולם הזה. אך אלוהים מעניק לעמו כוח לגבור — לא להיכנע. כאשר אתה שותה את רוח הקודש, אתה מקבל יכולת לדחות את שקרי השטן, להבחין באמת ולחיות לא לפי הבשר אלא לפי הרוח.
"כַּאֲשֶׁר כָּתוּב: מַה לֹּא רָאֲתָה עַיִן, וְלֹא שָׁמְעָה אֹזֶן, וְלֹא עָלָה עַל לֵב אֱנוֹשׁ — מַה־שֶּׁהֵכִין אֱלֹהִים לְאֹהֲבָיו. וְלָנוּ גִּלָּה אֱלֹהִים אוֹתוֹ בְּרוּחוֹ, כִּי הָרוּחַ חוֹקֵר כָּל־דָּבָר — גַּם עֲמַקֵּי אֱלֹהִים" (א׳ קורינתים ב׳:9–10). רק רוח הקודש מביאה התגלות. בלעדיה, האמונה הופכת למוסר ריק מתוכן. אך עם הרוח — יש לנו את מחשבת המשיח.
"וַאֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ אֶת מוֹחַ הַמָּשִׁיחַ" (א׳ קורינתים ב׳:16). להתמלא ברוח הקודש זה לא רגשנות או התלהבות ריקה — אלא פרי אמיתי. "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה: רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה" (ישעיהו י״א:2). זהו הפרי — צדקה, יראת כבוד, ויראת ה׳ שמובילה אותנו לסדר האלוהי.
היום אלוהים קורא שוב: "שתו". לא לשם תחושה, אלא לשם כוח ואמת. אל תהיו נפשיים ודחו את הרוח. אל תחזיקו בישן. אפשרו לאלוהים לחדש את נאד לבבכם. חג השבועות איננו רק זיכרון — אלא מציאות חיה. התכונן אליו. פתח את לבך. שתה מרוח אלוהים — ותיכנס לעונה של ניסים, שמחה וכוח, אשר הוכנו לאוהביו.כוח והאמת. אל תחזור לישן. אל תסגור את לבך. חג השבועות איננו זיכרון בלבד — הוא מציאות חיה. התכונן. פתח את לבך. שתה את רוח אלוהים — ואז תיכנס לעונה של ניסים, גבורה ושמחה שאלוהים הכין לאוהביו.
רועה ארון לב ארי