המלך שלמה – החכם במלכי ישראל
המלך שלמה הוא מן הדמויות הזוהרות והמורכבות ביותר בתולדות ישראל ויהודה. שמו נקשר לחכמה, לעושר ולתהילה, וגם לאזהרות מפני סכנות רוחניות. המקרא מציג שליט שדרכו החלה בענווה וביראת שמיים והסתיימה בירידה רוחנית.
מוצא ועלייה לכס המלוכה
שלמה היה בנו של המלך דוד ובת־שבע (שמואל ב 12:24). לידתו נתפסה כסימן לחסד ה׳ לאחר הטרגדיה שפקדה את בית דוד. אף שלא היה הבכור, הוא נבחר להמשיך את השושלת ולבנות את הבית לה׳. העברת השלטון לוּותה במאבק ירושה: אחיו הגדול אדוניה ביקש לתפוס את המלוכה, אולם בזכות פעולתם הנחושה של הנביא נתן ואמו של שלמה נמשח שלמה למלך בחיי דוד (מלכים א 1:39).
החכמה שניתנה מאת ה׳
בתחילת מלכותו הקריב שלמה זבחים בגבעון, ושם נראה אליו ה׳ בחלום והזמינו לבקש כל אשר יחפוץ. שלמה ביקש וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת־עַמֶּךָ לְהָבִין בֵּין־טוֹב לְרָע (מלכים א 3:9). בקשתו הייתה לרצון לפני ה׳, והוא העניק לו חכמה יוצאת דופן, וכן עושר וכבוד (מלכים א 3:12–13). משפט שלמה בין שתי הנשים שטענו לאמהות התינוק נעשה לסמל תבונתו (מלכים א 3:16–28). עוד נאמר: הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמֹךָ לֹא־הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא־יָקוּם כָּמֹךָ (מלכים א 3:12).
תקופת שגשוג ובנייה
מלכות שלמה (כ־970–930 לפנה״ס) נחשבת ל״תור הזהב״ של ישראל. הממלכה הרחיבה את השפעתה וקיימה קשרים דיפלומטיים הדוקים עם מצרים, פניקיה ומעצמות נוספות. מפעל חייו המרכזי היה בניין בית ה׳ בירושלים — בית קבע לארון הברית. הבנייה נמשכה שבע שנים (מלכים א 6:38), וחנוכת הבית לוּותה בתפילתו הנשגבה של שלמה (מלכים א 8). לצד הבית בנה שלמה ארמון, ביצר ערים, פיתח מסחר ואיגד צי באֶצְיוֹן גֶּבֶר שעל ים סוף (מלכים א 9:26).
מורשת ספרותית
לפי המסורת המקראית מיוחסים לשלמה חיבורי יסוד בספרות החכמה:
- משלי — קובץ אמרות־חכמה והדרכה מעשית (משלי 1:1).
- שיר השירים — מזמור פיוטי לאהבה (שיר השירים 1:1).
- קהלת — עיון פילוסופי במשמעות החיים ובהגבלותיהם (קהלת 1:1).
כמה מן הפסוקים הידועים ביותר:
- רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה (משלי 9:10).
- לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל־חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם (קהלת 3:1).
- יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה; מָגֵן הוֹלְכֵי תֹם. לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט; וְדֶרֶךְ חֲסִידָיו יִשְׁמֹר (משלי 2:7–8).
ירידה ומסקנות
על אף חכמתו, ריבוי נָשָׁיו הזרות הטה את לבו אחרי אלוהים אחרים (מלכים א 11:4). בשל כך נגזר כי הממלכה תיקרע מבית דוד לאחר ימיו; ואכן, אחרי מותו נחלקה הממלכה לשתיים — ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום (מלכים א 11:11–13).