הברית שבדם: הדרך לאלוהים ולחיים מחודשים
מאז ימי קדם היה לדם תפקיד מיוחד בחיי האדם. הוא סימל גם חיים וגם מוות, את הטהרה וכפרה, את הברית והקדשה. אך משמעותו רבה במיוחד ביחסים שבין אלוהים לאדם. דם הברית אינו רק סמל, אלא שהוא גם מציאות רוחנית החוצה את כל כתבי הקודש – מעמד הראשון של ספר בראשית ועד להתגלות של הברית החדשה בדם המשיח.
כאשר אלוהים כורת ברית עם האדם, יש בזה תמיד קשר עם הדם. כך היה עם נח, אברהם, משה ולבסוף עם הברית החדשה במשיח. "וּבְלִי שְׁפִיכַת דָּם אֵין סְלִיחָה" (איגרת אל העברים ט', 22) – אומרים הכתובים דבר הממחיש עקרון רוחני עמוק שאין לשנותו.
עוד בברית הישנה (בתורה) דמם של בעלי חיים בקרבנות שימש כאמצעי לטהרה ולכפרה. כאשר אלוהים כרת ברית עם אברהם, הוא ציווה עליו לבתר את החיות, ואז עבר לפיד בוער בין הנתחים (בראשית ט"ו, 9–18). טקס קדום זה ביטא את המחויבות שלקח על עצמו כורת הברית, אפילו במחיר חייו. באופן דומה, גם ברית סיני נכרתה בדם: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם, וַיֹּאמֶר: הִנֵּה דַּם-הַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם" (שמות כ"ד, 8).
אולם דם הקרבנות לא יכול היה להעניק טהרה שלמה, אלא רק להצביע על העתיד לבוא. "כִּי לֹא-אוּכַל דַּם-פָּרִים וְעַתּוּדִים לְהָסִיר חֲטָאִים" (איגרת אל העברים י', 4). הכפרה האמיתית דרשה דם אחר, שאין לו מחיר.
והנה מגיע זמן התגשמות הנבואות. בא המשיח, שה האלוהים הנושא את חטאת העולם (יוחנן א', 29). בלילה שלפני סבלו, כאשר הוא לוקח ובוצע את הלחם ומעביר את הכוס לתלמידיו, הוא אומר מילים שישנו את גורל האנושות: "הַכּוֹס הַזֹּאת הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי, הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַדְכֶם" (לוקס כ"ב, 20). מילים אלו מכילות את כל העומק בתכניתו של אלוהים. אם בברית הישנה (בתורה) הדם היה נשפך על המזבח לכפרת החטאים, אז כעת בן האלוהים עצמו הופך לקרבן, פותח אחת ולתמיד את הדרך לאלוהים.
הצליבה הייתה שיאו של הברית הזו. "וְאֶחָד מִן-הַחַיָּלִים דָּקַר בְּחַנִּיתוֹ אֶת-צִדּוֹ, וּמִיָּד יָצְאוּ דָּם וָמָיִם" (יוחנן י"ט, 34). הדם שנשפך על גולגולתא שבר את כוח החטא, שחרר אותנו מקללת התורה ופתח דרך חדשה אל האב.
אך דם הברית אינו רק מטהר – אלא גם מאחד. כל מי שמקבל את הדם הזה באמונה הופך לחלק מגוף המשיח, ומתאחד עם אלוהים בברית חדשה של אהבה וחסד. "הֲלֹא כוֹס-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְבָרְכִים, הִיא הִתְחַבְּרוּת בְּדַם-הַמָּשִׁיחַ? הֲלֹא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר אָנוּ בוֹצְעִים, הוּא הִתְחַבְּרוּת בְּגוּף-הַמָּשִׁיחַ?" (האיגרת הראשונה אל הקורינתים י', 16–17).
הברית הזו היא נצחית. היא אינה תלויה במעשיו של האדם, אלא מושתתת על נאמנותו של אלוהים. "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אִתָּם אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-ה': נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּלִבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה" (איגרת אל העברים י', 16).
קבלת דם הברית – לא שזה רק מעשה של אמונה, אלא כניסה לחיים חדשים – חיים שנגאלו והוקדשו לאלוהים. זהו הכרה במחיר ששולם בעבור ישועתנו והתחייבות לחיות בדרך הראויה לקרבן הנשגב הזה.
היום כל אדם ניצב בפני בחירה: להישאר בחייו הישנים או לקבל את הדם הזה ולהיכנס לברית עם אלוהים המובילה לחיי נצח. שאלה זו אינה תיאורטית בלבד – היא נוגעת בגורלו של כל אחד ואחד. כי אך ורק בדם הברית גלומה עוצמת הישועה.