עת להתכונן: מתלמידות לבגרות רוחנית
עלינו תמיד לזכור שאנחנו תלמידיו של המשיח, תלמידי ישוע, כפי שכתוב בכתבי הקודש. עלינו להיות תלמידים ולא רק מאמינים, שכן גם השדים מאמינים ונרעדים. בימים הראשונים, אלה שנושעו התמידו בתורת השליחים, כי הוראה זו עזרה להם לצמוח רוחנית ולהתבגר באמונתם.
רוח הקודש אינה זקוקה לצמיחה, שהרי רוח הקודש גדולה, מרוממת והיא אלוהים עצמו. רוחנו היא שצריכה לצמוח ולהתבגר. יש דברים מסוימים שעוזרים לרוחנו לצמוח, ובראש ובראשונה זו תורת דבר אלוהים. דבר אלוהים משמש כמזון לרוחנו: תחילה כחלב לתינוקות רוחניים, אחר כך כלחם, ולבסוף כמזון מוצק. כשם שתינוק יילוד אינו יכול לצרוך מיד מזון מוצק, כך גם אנחנו צריכים לצמוח בהדרגה בהבנת האמת.
הוראה מביאה אור, ואילו בורות מביאה חושך. אלוהים מעולם לא אמר שעבודה היא דבר רע. כשברא את אדם, הציבו בגן לעבדו ולשמרו. אולם ברכה אינה יכולה פשוט ליפול על מי שאינו מוכן – היא תרסק אותו כי לא ידע מה לעשות עם ברכה כזו.
אנחנו אנשים חופשיים, אולם חשיבתנו יכולה להישאר בשעבוד. זה קורה כאשר אדם אינו עושה דבר עם מוחו: אינו מגלה עניין בדבר אלוהים, אינו מתפלל בלשונות, אינו משתתף בתפילות, אינו מתכנס באופן עקבי בבית אלוהים, ואינו מקשיב לדרשות. אדם כזה נכשל בחידוש מוחו, ולמרות שהוא משוחרר, הוא חושב כעבד. כפי שאדם חושב, כך הוא חי.
כאשר רוח האדם נכשלת לצמוח, הנפש אינה יכולה להתחדש. כאשר הרוח אינה מתבגרת, היא נדכאת על ידי הנפש. נפשנו כוללת את תפיסתנו, מוחנו, רצוננו ורגשותינו. עלינו לחדש את מוחנו בדבר אלוהים. אם מישהו זקוק לרפואה, עליו לטבול עצמו בתחום זה, לחפש בדבר אלוהים כל פסוק על רפואה, להדגיש אותם, להתפלל על כך ולהכריז על האמת.
משה דיבר אל עם ישראל על כניסתם לארץ המובטחת, והכין אותם למה שצפוי להם. וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּנְתָנְךָ֗ יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עֶלְי֔וֹן עַ֖ל כָּל־גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ (דברים כח:א). זו אינה שמיעה חד-פעמית, אלא דפוס עקבי של הקשבה למה שה׳ אומר. זה לא אומר להקשיב לפני שנתיים ואז לחיות איך שבא לך בשנתיים הבאות.
אלוהים רוצה לדבר יומיום דרך הכתובים. כאשר אדם פותח את הכתוב, אלוהים מתחיל לדבר אליו, אבל הוא צריך להיות מודרך כראוי בחסד אלוהים. הברכה אינה תלויה באלוהים; היא תלויה בחידוש מוחנו, וחידוש מוחנו תלוי בכמה שרוחנו צומחת באלוהים.
השליח פולוס כותב: וְה֣וּא נָתַ֡ן אֶת־הַשְּׁלִיחִים֩ וְאֶת־הַנְּבִיאִ֨ים וְאֶת־הַמְּבַשְּׂרִ֜ים וְאֶת־הָרֹעִ֣ים וְהַמּוֹרִ֗ים לְתִקּ֤וּן הַקְּדוֹשִׁים֙ לְמַעֲשֵׂ֣ה הַשֵּׁר֔וּת לְבִנְיַ֖ן גּ֣וּף הַמָּשִׁ֑יחַ עַ֣ד כִּֽי־נַגִּ֣יעַ כֻּלָּ֡נוּ אֶל־אַחְדּ֣וּת הָאֱמוּנָ֣ה וְדַ֣עַת בֶּן־הָֽאֱלֹהִ֗ים אֶל־גֶּ֤בֶר שָׁלֵם֙ אֶל־מִדַּ֔ת קוֹמַ֖ת מְלֹ֥א הַמָּשִֽׁיחַ׃ (אפסים ד:יא-יג). אפילו הנביאים והמורים בקהילת אנטיוכיה המשיכו להכין עצמם: הם שירתו את ה׳, צמו, נשארו בדבר אלוהים והתפללו.
האויב הגדול ביותר של האנושות הוא הבל הדעת. הבל מוביל למחשבות דאגה, והאדם מתחיל לרדוף אחרי רוח, אך דבר אינו קורה. לכן אומר ה׳: הַרְפּ֣וּ וּ֭דְעוּ כִּי־אָנֹכִ֣י אֱלֹהִ֑ים (תהלים מו:יא). אנחנו זקוקים לידע מה׳, להבנה מה׳, ועלינו לצמוח באמונה.
כִּ֤י כָל־הַנִּזּוֹן֙ חָלָ֔ב בְּעוֹדֶ֥נּוּ עוֹלֵ֖ל אֵינֶ֣נּוּ יוֹדֵ֑עַ דְּבַ֣ר הַצֶּ֔דֶק כִּי־נַ֖עַר הֽוּא׃ וְלַגְּדוֹלִ֖ים הַמַּאֲכָ֣ל הַקָּשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר מֵחֹ֤שֶׁךְ הַהַרְגֵּל֙ חוּשֵׁיהֶ֔ם מְלֻמָּדִ֖ים לְהַבְחִ֥ין בֵּֽין־ט֖וֹב לָרָֽע׃ (עברים ה:יג-יד). כאשר אנו מתפללים בלשונות ונשארים בדבר אלוהים, נפשנו הופכת כפופה לרוחנו. חושינו מתאמנים באמצעות תרגול להבחין בין טוב לרע – לא משום שאנו ניזונים מעץ הדעת טוב ורע, אלא משום שאנו ניזונים מעץ החיים, מדבר אלוהים.
זמן ההכנה הוא הזמן החשוב ביותר כי דבר אינו קורה ללא הכנה. אי אפשר להצליח בכל תחום בחיים ללא הכשרה מתאימה. בין אם בעסקים, בשירות או בכל תחום אחר, ידע שמגיע דרך אמונה הוא חיוני. איננו תינוקות הזקוקים לנסיבות שיזכירו לנו את הצורך בצמיחה רוחנית. אף אחד לא צריך להכריח אותנו – אנחנו בעצמנו מעוניינים לצמוח רוחנית כי אנחנו זקוקים לכך כדי לקבל את הברכה השייכת לנו כדין.
רועה אורן לב ארי