חג ט"ו בשבט שמח!
הערב בישראל מתחילים לחגוג את ט״ו בשבט, הידוע כ"ראש השנה לאילנות". השם "טו" נוצר מהאותיות העבריות ט' (9) ו-ו' (6), שסכומן הוא 15.
ט״ו בשבט פותח סדרה של שלושה חגים החלים באמצע החודש (בליל ירח מלא), כשהשיא שלהם חל בפסח. במשנה, ט״ו בשבט מוזכר כאחד מארבעת ראשי השנה בלוח השנה העברי. רוב המשקעים הנחוצים לעצים יורדים בישראל עד ל-15 בשבט, ותאריך זה שימש כנקודת ייחוס להפרשת מעשרות מפירות העצים. פירות שהבשילו לפני תאריך זה נחשבו לשנה הקודמת, ואלה שהבשילו אחריו נחשבים לתנובת השנה הבאה.
עם חלוף הזמן, ט״ו בשבט רכש מנהגים חדשים. בימי הביניים, יהודים החלו לציין אותו באכילת פירות, במיוחד אלה שארץ ישראל התברכה בהם: ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים.
בזמננו, ט״ו בשבט הפך לפופולרי בקרב יהודים בכל העולם. בישראל המודרנית, יום זה נחגג כיום של מודעות סביבתית, ומצוין בנטיעת עצים. בחגיגת ראש השנה לאילנות, יהודים זוכרים את הנאמר בתורה על עצי פרי: אסור לא רק לכרות אותם אלא גם לשבור אותם, שכן הם נותנים פירות לאדם.
לאדם יש הרבה מן המשותף עם העץ. כמו העץ, האדם חזק בשורשיו. דווקא השורשים, אף שאינם נראים, מעניקים עוצמה לעץ ולאדם. נוף העץ — כחיי האדם, ופירות העץ — כילדים.
חג ט״ו בשבט שמח, אחים ואחיות יקרים!