אחרית ותקווה: תוכניתו של אלוהים גם בזמנים החשוכים ביותר
דבר אלוהים הוא כוח חי, היכול לשנות את חיינו, לחדש את דעתנו ולהביא אותנו להכרת אלוהים בעומק רב.
"וְהַדָּבָר נִהְיָה בָשָׂר וַיִּשְׁכֹּן בְּתוֹכֵנוּ" (יוחנן א' 1:14). כאשר אנו לומדים את הכתובים, הם חודרים אלינו, משנים את פנימיותנו, מביאים פרי ומכבדים את ה'.
היום נפנה לפרק כ"ט בספר ירמיהו. באותה תקופה עם ישראל היה בגלות בבל. המילה "בבל" בעברית נובעת מהשורש "בלבול", שמשמעותו ערבוביה, חוסר סדר וכאוס. זהו מצב שבו האדם אובד דרך, אינו מבין את המתרחש סביבו, חש פחד וחוסר ודאות. בבל, כמו גם מצרים, מופיעה בכתובים לא פעם כמטפורה לעולם השרוי ברע. אך גם בתוך החושך והגלות, לאלוהים יש תמיד דבר לעמו. הוא שומר על השארית—אותם אלה השומעים את קולו והולכים אחריו.
אנו חיים בעולם שבו קשה להבין את השתלשלות האירועים. נדמה כי החושך הולך וגובר, אנשים רבים חשים אבודים ואינם יודעים לאן לפנות. אך אנו יודעים כי ה' בא! רבים אינם מוכנים לכך. מדוע? כי לא שמרו על ערנות רוחנית. לשמור ערנות משמעו לבקש את פני ה'. אין זה רק להתבונן במתרחש, אלא להשתוקק לנוכחותו, להתפלל, לזעוק אליו. כאשר אנו מחפשים את פניו, אנו מוצאים את פיו, והוא מתחיל לדבר אלינו. "אֱמוּנָה בָאָה מִשְּׁמִיעָה וְהשְּׁמִיעָה מִדְּבַר אֱלֹהִים" (רומים י' 17). כאשר אנו שוהים בדברו, שום דבר לא יפתיע אותנו.
"כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת־הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם־יְהוָה מַחְשָׁבֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה" (ירמיהו כ"ט 11). דברי ה' לא איבדו את כוחם. בכל דור, כאשר העולם שוקע בחושך, אלוהים ממשיך לדבר אלינו דברי טוב. מחשבותיו עלינו הן לשלום ולא לרעה. מדוע? מפני שהברית שלנו עמו מבוססת על דמו של ישוע, שה האלוהים. הברית היא לא רק הבטחתו של אלוהים—היא גם האחריות שלנו.
ה' אומר: "וּקְרָאתֶם אֹתִי, וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם" (ירמיהו כ"ט 12). המילה המפתח כאן היא מעשה. אין זה מספיק לדעת את האמת—אנו חייבים ליישם אותה. אנו נקראים לזעוק, ללכת ולהתפלל. ואין זו רק תפילה אישית, אלא גם עבודה משותפת של גוף המשיח, שכן כוחו של אלוהים מתגלה במיוחד כאשר שניים או שלושה נאספים בשמו. בספר מעשי השליחים אנו רואים כיצד הכנסייה הקדומה עמדה באחדות, בתפילה ובלימוד (מעשי השליחים ב' 42), ואלוהים פעל בתוכה בעוצמה רבה. כאשר אנו מתאספים יחד, נפתח משחן משותף, שלא ניתן לקבלו בבדידות.
אך לעיתים קרובות אנו מזניחים זאת, כי תשומת ליבנו נלכדת על ידי הדברים המשניים. עבודה, משפחה, פרנסה—כל אלו חשובים, אך הם לעולם לא יכולים לתפוס את מקומו של אלוהים בליבנו. "בַּקְּשׁוּ רִאשׁוֹנָה אֶת־מַלְכוּת אֱלֹהִים וְאֶת־צִדְקָתוֹ, וְכָל־אֵלֶּה תּוֹסַף לָכֶם" (מתי ו' 33). כאשר ה' נמצא במקום הראשון בחיינו, הוא דואג לכל השאר. בספר חגי אלוהים מזהיר: "שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל־דַּרְכֵיכֶם" (חגי א' 5). העם עבד קשה, אך מאמציהם לא נשאו פרי, מפני שהם שכחו את בית ה'. וכך קורה גם לנו כאשר אנו מפנים את ליבנו לדברים אחרים ומזניחים את העיקר.
אלוהים רוצה שנכה שורשים בביתו. "עֲלוּ הָהָר וַהֲבִיאוּ עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה־בוֹ וְאֶכָּבְדָה" (חגי א' 8). בית ה' הוא המקום שבו אנו מוצאים כיוון, משחן רוחני ושינוי פנימי. אין זה רק מבנה פיזי, אלא גוף המשיח, שבו לכל אחד מאיתנו יש תפקיד. "כִּי בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו, אֲנִי אָבוֹא אֵלָיו וּבֵרַכְתִּי אֹתוֹ" (מתי י"ח 20).
היום אלוהים קורא לנו לשוב אל האהבה הראשונה. "אָבַדְתָּ אֶת־אַהֲבָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה" (התגלות ב' 4). אהבה ראשונה היא כאשר אלוהים הופך להיות התשוקה העמוקה ביותר שלנו. אין זה עניין של דת, אלא של קשר חי ואמיתי עמו. כאשר אנו מחפשים אותו בכל ליבנו, הוא מבטיח: "וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי־תִדְרְשׁוּנִי בְּכָל־לְבַבְכֶם" (ירמיהו כ"ט 14). אלוהים יוציא אותנו מכל שבי—אם זה מחלה, מצוקה כלכלית או קשיים במשפחה—ויחזיר אותנו למקום של ברכה.
על כן, בואו נבחן את ליבנו ונבדוק מהם סדרי העדיפויות שלנו. "בָּחֲנוּ אֶת־עַצְמְכֶם אִם אַתֶּם בָּאֱמוּנָה" (קורינתים ב' י"ג 5). מי ייתן ובתינו יהיו מלאים באהבת אלוהים ובדברו. מי ייתן ונהיה אנשים המחפשים אותו בכל ליבם, המתפללים ומשמשים אותו יחד עם אחרים בגוף המשיח. אז נראה את הבטחותיו מתגשמות ואת כבודו מתגלה בחיינו.
"נִפְלְטָה נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר מִפַּח יוֹקְשִׁים, הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ" (תהלים קכ"ד 7).
ברוך ה' הנותן לנו אחרית ותקווה!
רועה אורן לב ארי