כיצד רוח הקודש עוזרת לנו להתגבר על הפיתויים
כל מאמין חי בעולם רווי בפיתויים ובמבחנים. האדון, לאחר שהעניק לנו לידה מחדש ואמונה בישוע, לא השאיר אותנו כאן במקרה. הוא יודע שאנו מסוגלים להתגבר על הכול ולעמוד איתנים, לעבור כל קושי. כדי להיות מנצחים אפקטיביים בעולם הזה, האדון ישוע כינה אותנו "יותר ממנצחים". ייעודנו איננו רק לעבור פיתויים, אלא לנצח בהם.
הכתוב מגלה את המפתח לניצחון על הפיתוי: "עַל־כֵּן חַיָּב הָיָה בַּכֹּל לְהִדַּמּוֹת לְאֶחָיו, לְמַעַן יִהְיֶה כֹּהֵן גָּדוֹל רַחוּם וְנֶאֱמָן בְּעִנְיְנֵי הָאֱלֹהִים, לְכַפֵּר עַל חַטֹּאת הָעָם. כִּי בַּאֲשֶׁר הוּא עַצְמוֹ סָבַל בְּהִתְפַּתּוֹתוֹ, יָכוֹל הוּא לַעְזֹר לַמִּתְפַּתִּים" (האגרת אל העברים ב, יז-יח). כדי לקבל עזרה בפיתוי, עלינו להפנות את תשומת ליבנו אל מי שהוא שליח האלוהים. "לָכֵן, אַחִים קְדוֹשִׁים, שֻׁתָּפִים בִּקְרִיאָה הַשָּׁמַיִמִית, הִתְבּוֹנְנוּ אֶל הַשָּׁלִיחַ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁל הוֹדָיָתֵנוּ, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (האגרת אל העברים ג, א).
בכל פעם שאנו מסיטים את מבטנו ממנו, אנו מתחילים להיאבק בפיתויים בכוחות עצמנו. ובכל פעם – בין אם זה התשוקה לעשן, לשתות, לצפות בטומאה, להתגאות, או ליפול לספק ואי־אמונה – עלינו להביט אליו. "לָכֵן גַּם אֲנַחְנוּ, אֲשֶׁר מֻקָּפִים בַּעֲנַן עֵדִים כָּזֶה, נָשִׂים מֵעָלֵינוּ כָּל מַשָּׂא וְאֶת הַחֵטְא הַמַּכְשִׁיל אוֹתָנוּ בְּנָקֵל, וְנָרוּץ בְּסַבְלָנוּת אֶת הַמֵּרוֹץ הַנִּתָּן לְפָנֵינוּ, כְּשֶׁעֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת אֶל יֵשׁוּעַ, יוֹזֵם הָאֱמוּנָה וּמְשַׁלְּמָהּ" (האגרת אל העברים יב, א-ב). סביבנו לא רק עדים נראים לעין, אלא גם צבא שמיימי בלתי נראה המתבונן בחיינו.
מעניין לציין שכאשר פטרוס הלך על פני המים אל ישוע, הוא לא שקע כל עוד ריכז את מבטו באדון. אולם ברגע שהסיט את עיניו והתמקד בגלים ובסערה, החל לטבוע. כך קורה גם לנו בחיים הרוחניים שלנו. כל זמן שאנו מביטים אל ישוע, אנו צועדים על פני מימי נסיבותינו. אך כאשר אנו מתחילים לבהות בבעיותינו, ב"גלים" המקיפים אותנו, אנו מתחילים לשקוע. סוד הניצחון פשוט אך דורש תרגול מתמיד – לעולם אל תסיר את עיניך מישוע.
חיוני להבין שקיימים שני סוגי שחרור. מצד אחד, ישנם רגעים בהם אלוהים משחרר אותנו באופן מיידי מפיתויים מסוימים. מצד שני, קיימים תהליכים שאנו עוברים בהדרגה. "וְתֵדְעוּ אֶת־הָאֱמֶת וְהָאֱמֶת תְּשַׁחְרֵר אֶתְכֶם" (בשורת יוחנן ח, לב). דברים מסוימים אלוהים מסיר מחיינו לאלתר; עם אחרים אנו נאבקים באופן מתמיד, אך גם בהם אלוהים מעניק לנו חופש. אל תפסיק לבטוח באלוהים ולהתחבר עם רוח הקודש, לקבל את הדרכתו ועצתו. אחת ממשרדי רוח הקודש היא דווקא עצה והדרכה.
כדי להפוך לבן חורין, על האדם תחילה להכיר בכך שהוא משועבד. כאשר היהודים אמרו לישוע, "זֶרַע אַבְרָהָם אֲנַחְנוּ וּמֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ עֲבָדִים לְאִישׁ", הם גילו את הגאווה שמנעה מהם לקבל את החירות. אם יש משהו חבוי בחייך, איזשהו פיתוי, עליך להודות בכנות שבתחום זה אתה נתון בשעבוד. מי שכבר חופשי אינו זקוק לקבל חירות – חירות מקבלים עבדים. ואם תהיה ישר עם רוח הקודש, הוא יוכל לעזור לך. אינך עבד מעצם טבעך, זה ברור – אתה ילד של אלוהים. אבל ישנם תחומים ספציפיים בחייך הזקוקים לגאולה, שבהם קיים שעבוד.
כל עוד אינך מודה בכך, רוח הקודש אינו יכול לעזור לך, משום שהוא אינו כופה על איש. שים לב שישוע אמר לתלמידיו, "שְׁבוּ בִּירוּשָׁלַיִם עַד בּוֹא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ". הוא לא כפה עליהם; הוא נתן ציווי. מאה ועשרים איש הסכימו להאמין ונותרו בירושלים, ואז רוח הקודש פרץ פנימה. הוא פרץ אך ורק אל אותו בית שבו חיכו לו. היכן שאין ציפייה, הוא אינו פורץ. אם אתה מייחל שרוח הקודש יפרוץ אל תחום מסוים בחייך ויעשה אותך חופשי, עליך להמתין שם. וכדי להמתין, עליך להכיר בכך שאתה זקוק לכך.
ישנם אנשים החושבים שאם הם יתחתנו, הפיתויים בחייהם יחלפו. זוהי אשליה. אם אתה מתחתן במטרה להתגבר על פיתוי, לא תתגבר עליו – להיפך, הפיתויים רק יתרבו ויחמירו, משום שאדם אחד לא יספיק לך. אם אתה מצוי תחת פיתוי של זנות, עליך לבקש מרוח הקודש לשחרר אותך ולהכיר בכך שאתה משועבד לחטא זה. מישהו רוצה להתחתן כי אינו רוצה להיות בודד – אך גם זה שעבוד. אם עדיין לא הבנת שאינך בודד, משום שישוע אמר, "לֹא אֶעֱזֹב אֶתְכֶם יְתוֹמִים אָבוֹא אֲלֵיכֶם" (בשורת יוחנן יד, יח) – אזי עליך לבחון מחדש את תורת האמונה שלך, במי ובמה אתה מאמין.
קיימות התמכרויות שונות וצורות שעבוד שונות בחיי בני אדם המגיעות דרך פיתוי. כאשר אתה נתון תחת פיתוי או שכבר חטאת – חס וחלילה – הלקאה עצמית לא תועיל. זה רק יחמיר את הבעיה בחייך. ושם אתה זקוק לרוח הקודש, שאליו עליך לומר: "רוח הקודש, חטאתי, אך אני מאמין שכוחו של דמו של ישוע מספיק כדי לשחרר אותי מהאזיקים האלה ומהשעבוד הזה. אני מקבל את ההחלטה, שב בתשובה ומבקש סליחה, יוצא מהמצב הזה" – ולהתחיל את דרך האמונה מחדש.
במזמור כתוב על המשיח: "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" (תהלים מה, ח). כדי לשנוא פיתוי ולשנוא חטא, עליך לאהוב צדק. אינך מסוגל לשנוא פיתוי ולשנוא חטא מבלי לאהוב צדק – אין לך די כוח לכך. כאשר אתה אוהב את צדקת אלוהים, את האמת, כאשר אתה אוהב את דבר אלוהים, אוהב את צדקת אלוהים – אז יש לך את הכוח לעמוד מול העוול. אנשים לעתים קרובות עושים את ההפך: תחילה הם מנסים לשנוא עוון, ואחר כך לאהוב צדק. זה לא פועל, ולכן אין שמחה.
בכל פעם שאתה מפסיק לשמוח, הדבר מעיד על כך שאתה נאבק בפיתויים בכוחך שלך, והדבר נעשה קשה יותר ויותר. אולם כאשר אתה נכנע לרוח הקודש ומתחיל להלל את האדון ולהודות לאלוהים, לומר, "אדוני, אני בוטח בך שתוציא אותי, לא אישאר שם" – ומשבח אותו, אז פתאום אתה מתמלא בכוח ויש לך את העוצמה לומר "לא" לפיתוי. שִׂמְחַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם. דרך שמחה, החירות נכנסת לחייך.
"אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם כָּל־עֹשֶׂה חֵטְא עֶבֶד הוּא לַחֵטְא. וְהָעֶבֶד אֵינֶנּוּ עוֹמֵד בַּבַּיִת לָנֶצַח הַבֵּן עוֹמֵד לָנֶצַח. וְעַתָּה אִם־הַבֵּן יְשַׁחְרֵר אֶתְכֶם אָז בֶּאֱמֶת תִּהְיוּ בְנֵי חוֹרִין" (בשורת יוחנן ח, לד-לו). רוח הקודש מפנה אותנו אל הבן, כדי שנהיה באמת חופשיים – כאן ועכשיו, שם, בכל מקום ולעולם. רוח הקודש לא בא כדי לשחק משחקים איתנו או עם רגשותינו. רוח הקודש אינו מקבל את המניפולציות שלנו. אנשים רבים בוכים, אך דמעותיהם חסרות משמעות, משום שזוהי מניפולציה. רוח הקודש אומר, "טוב, סיימת? כן? עכשיו בוא נתחיל, בוא נדבר". קיימת צער אלוהית המובילה לתשובה אמיתית, וקיימת צער עולמית – אל תשתמש בה. רוח הקודש אומר, "סיימת? כן? עכשיו בוא נדבר. אני יכול לעזור לך, אני רוצה לעזור לך. אתה תעבור את זה, אתה תנצח, תצליח. מדוע? משום שמי שבתוכך גדול יותר ממי שבעולם."
חיוני להבין ששורש כל הפיתויים האמיתי הוא הנחש הקדמוני. רבים סבורים שהבעיה הייתה הפרי עצמו שחווה אכלה, אך למעשה הדבר הרבה יותר עמוק. היה שם הנחש הקדמוני, שממנו יצא הפיתוי. אם לא נבין מהיכן זה בא, נשתעשע עם הפיתוי. אם לא נבין מהו המקור של הפיתויים, אנו משתעשעים איתם. אבל אם אנו מבינים את המקור, אנו שומרים על כלינו בטהרה. ושמירה עליהם בטהרה אפשרית רק על ידי בטחון באדון, רק על ידי היתקשרות עם רוח הקודש – לשם כך הוא בא.
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר יִסְבֹּל פִּתּוּי כִּי לְאַחַר שֶׁיִּבָּחֵן יְקַבֵּל עֲטֶרֶת הַחַיִּים אֲשֶׁר הִבְטִיחָהּ ה' לְאֹהֲבָיו. אִישׁ כִּי יִתְפַּתֶּה אַל־יֹאמַר מֵאֵת הָאֱלֹהִים אֲנִי מִתְפַּתֶּה כִּי הָאֱלֹהִים לֹא יִתְפַּתֶּה בְרָעוֹת וְהוּא לֹא יְפַתֶּה אִישׁ. אַךְ אִישׁ אִישׁ יִתְפַּתֶּה כִּי תַאֲוָתוֹ תִּמְשְׁכֶנּוּ וּתְפַתֶּנּוּ. וְהַתַּאֲוָה כִּי הָרָתָה תֵּלֵד חֵטְא וְהַחֵטְא כִּי גָמַר יוֹלִיד מָוֶת" (איגרת יעקב א, יב-טו). אל תתעו, אחים אהובים. "כָּל־מַתָּנָה טוֹבָה וְכָל־מַתַּת שְׁלֵמָה מִלְמַעְלָה הִיא יֹרֶדֶת מֵאֵת אֲבִי הָאוֹרוֹת אֲשֶׁר אֵין עִמּוֹ שִׁנּוּי וְלֹא צֵל תְּמוּרָה. מֵרְצוֹנוֹ יְלָדָנוּ בִּדְבַר הָאֱמֶת" (איגרת יעקב א, יז-יח).
"לָכֵן אַחַי הָאֲהוּבִים יְהִי כָל־אָדָם מְמַהֵר לִשְׁמֹעַ מִתְמַהְמֵהַּ לְדַבֵּר מִתְמַהְמֵהַּ לִכְעֹס. כִּי כַעַס אָדָם לֹא יַעֲשֶׂה צִדְקַת אֱלֹהִים. עַל־כֵּן הָסִירוּ כָל־טֻמְאָה וְרֹב רִשְׁעָה וּבְעַנְוָה קַבְּלוּ אֶת־הַדָּבָר הַנִּטָּע הַיָּכֹל לְהוֹשִׁיעַ אֶת־נַפְשׁוֹתֵיכֶם. וִהְיוּ עֹשִׂים אֶת־הַדָּבָר וְלֹא שֹׁמְעִים אֹתוֹ לְבַד הַמַּטְעִים אֶת־עַצְמָם" (איגרת יעקב א, יט-כב). כאן השליח מדבר על הברית החדשה ועל כך שכאשר נשמע הדבר מרוח הקודש, זוהי האמת. אנו מקבלים את הדבר הזה, ודרכו אנו מסירים את כל הזדון, את כל הכעס, את כל מה שהיה נגדנו. דרך מה שאנו מקבלים מרוח הקודש, אנו מסירים את כל הרע.
איננו מסוגלים, מבלי לקבל מרוח הקודש, להסיר דבר מעצמנו. בעולם הזה קיימת לוגיקה מסוימת – סמינרים שונים מלמדים אותך לעשות חמישה צעדים, ללכת לשם, אז לפנות לכאן, אז לומר כך, אז לעשות זאת, אז להרים את הרגל, אז את היד, אז לעשות עוד משהו. לא, תחילה עליך לקבל מרוח הקודש את דבר האמת, לאהוב את הצדק, ואז זה יעקור ממך את כל השאר. משום שכאשר אתה מקבל מרוח הקודש, ישנה כוח נוכחת. "אֲבָל תְּקַבְּלוּ כֹחַ בְּבוֹא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיכֶם" (מעשי השליחים א, ח). כוח זה משחרר, מדריך, מייעץ, עוזר ולא רק ממלא – הוא אינו משאיר את התחום המשוחרר ריק.
הדרך לניצחון על הפיתויים עוברת דרך התקשרות חיה עם רוח הקודש, דרך כנות לפניו והתבוננות מתמדת אל ישוע. לא בכוחנו שלנו, לא בשיטות שלנו, אלא בכוח אלוהים הפועל בנו דרך רוח הקודש, אנו הופכים לבני חורין באמת וליותר ממנצחים בכל נסיבות החיים.
רועה אורן לב ארי