תהיו מודים
כאשר המלך דוד גילה כי “וַיְהִ֣י כִּי בֵּרַךְ יְהוָ֔ה אֶת־בֵּ֥ית עֲבֵד־אֱדֹ֖ם וְאֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ מֵעַ֖ל אֲרוֹן אֱלֹהִֽים׃” (שמואל בʹ ו:יא–יב), הוא לא הסתפק בהבעת תודה שטחית — הוא שמח בכל לבו והעביר בטקס מרהיב את ארון הברית לעיר דוד. פרק זה מזכיר לנו כי הכרת הטוב אינה טקס חיצוני בלבד, אלא המפתח לשינוי אמיתי של הלב: השמחה הפנימית שמביאה עמה ההודיה משנה אותנו עוד לפני שהשינויים ניכרים לעין.
בברית החדשה אנו פוגשים סוג חדש של קרבן — קרבן ההודיה. ישוע כבר הקריב את עצמו בעד חטאינו, ועכשיו אנו מביאים את תהילותינו לא כדי לזכות בחסדו, אלא משום שהוא כבר התגלה לנו בשפע. קרבן ההודיה אינו נועד לשנות את העולם סביבנו, אלא לעצב מחדש את עולמנו הפנימי.
ישוע עצמו הכריז: “אֱלֹהִ֖ים ר֥וּחַ הוּא וּמְפַלְּלָ֖יו יִפְלְּלוּ֙ בְּר֣וּחַ וּבָאֱמֶ֑ת” (יוחנן ד:כד). כשאנו מתקרבים למזבח עם לבבותינו, ולא רק עם מילתנו, אנו נכנסים ליחסים של אמון וקרבה עמוקה עם הבורא.
גם לדוד, המנוסה ביותר, לא חסרו ניסיונות — ביזוי בתוך הבית, בגידה מצד ילדיו, איומי מרד ואף אובדן בנו. ובכל זאת המשיך לשבח את ה׳. כאשר אתה ממלא את לבך בהודיה לאל על מה שהוא, מתרחש בתוכך שינוי בלתי־הפיך: אתה מוצא שלום וביטחון, גם כשנסיבות חיצוניות קשות.
ההודיה מעבירה אותנו מתלות במתנות העולם לתלות באבינו שבשמים. אנו מודים לא רק על מה שקיבלנו, אלא גם על מה שעוד עתיד לבוא — כי “כִּ֥י לָכֹ֨ל הַהַבְטָחוֹת֙ שֶׁעָשָׂ֣ה אֱלֹהִ֔ים הֵ֖ן בַּמָּשִׁ֥יחַ, וּב֥וֹ אָמֵ֖ן לְשִׁבְחָֽה” (קורינתים בʹ א:כ), וה׳ נאמן להבטחותיו.
כאשר אנו ממלאים את תפילותינו בהודיה, משתנה אופיין: במקום להתרכז מיד בבקשות, אנו חוגגים תחילה את גדולת ה׳, מכירים בריבונותו וחוגגים את מתנת החיים שמעל. בדומה לדוד, שירה שיר של שבח בטרם ראה ברכה חיצונית, אנו לומדים להודות עוד בטרם נגלה את הפרי.
כשהלב מתמלא תהילה, הוא נפתח לדברי ה׳. “בְּהוֹדָיָה יְחַדֵּשׁ אֱלֹהִים אֶת־מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וּמַשְׁנֶה אֶת־תְּפִיסַת חַיֵּינוּ”, ומסייע לנו להבחין בטובו גם בפרטים הקטנים של חיינו.
נכתב בחכמה: “מִכָּל־מִשְׁמָר נְצֹ֣ר לִבֶּ֔ךָ כִּ֥י מִמֶּ֖נּוּ תּוֹצָאוֹת־חַיִּֽים” (משלי ד:כג). מי ייתן שמקור חיינו יהיה זרם בלתי נדלה של הודיה ושבח, שיחזקו את נשמתנו ויתנו לנו כוח לכל יום חדש.
לב הפונה אל ה׳ בהודיה הופך למקדש אמיתי שמקום מושבו בתוכנו. כאן נוצרת המצודה הפנימית — מעוז בלתי שביר שעמיד בפני ייסורים ואתגרים.
רועה אורן לב ארי