צדקנות עצמית: מחסום בין האדם לאלוהים
היום נדבר על משהו, שלעתים חבוי בלבנו, אפילו בלי שנשים לב לכך.– צדקנות עצמית. זהו צדק עצמי ומדומה הגורם לנו לחשוב שאנו יכולים לעמוד לפני אלוהים בזכות מעשינו, מאמצינו או חיצוניותנו הדתית.
צדקנות עצמית זה מצב מסוכן, משום שצדקנות עצמית מרחיקה אותנו מאלוהים וגורמת לנו לסמוך על כוחות עצמינו במקום לבטוח בחסדו. בואו נזכר בסיפור מתוך הבשורה על-פי לוקס, שבו ישוע סיפר את המשל על הפרוש והמוכס
"שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָלוּ לְהִתְפַּלֵּל בַּמִּקְדָּשׁ, הָאֶחָד פָּרוּשׁ וְהַשֵּׁנִי מוֹכֵס. הַפָּרוּשׁ נִצָּב וּמִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: אֱלֹהִים, אוֹדֶה לְּךָ שֶׁאֵינֶנִּי כִּשְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם, הַגַּזְלָנִים וְהָעַוְלָתָנִים וְהַנֹּאְפִים, וְגַם לֹא כְּמוֹ הַמּוֹכֵס הַזֶּה. אֲנִי צוֹם פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ וְנוֹתֵן מַעֲשֵׂר מִכָּל מָה שֶׁאֲנִי מַרְוִיחַ. וְהַמּוֹכֵס נִצָּב מֵרָחוֹק וְאַף אֶת-עֵינָיו לֹא-רָצָה לְהָרִים לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הָיָה מַכֶּה עַל-חֵזֶה וְאוֹמֵר: אֱלֹהִים, רַחֵם עָלַי הַחוֹטֵא. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, זֶה יָרַד לְבֵיתוֹ מֻצְדָּק יוֹתֵר מֵהַהוּא, כִּי כָּל הַמַּרְאִים עַצְמָם לְמַעְלָה יֻשְׁפָּלוּ וְהַמַּשְׁפִּילִים עַצְמָם יְרוּמוּ." (לוקס י"ח 10-14)
מה אנו רואים בסיפור הזה? הפרוש היה בטוח בצדקתו. הוא התגאה במעשיו והשווה את עצמו לאחרים מתוך זלזול. ואילו המוכס הכיר בחטאו וזעק לרחמים. ישוע מראה לנו שהצדקה אינה ניתנת למי שרואה את עצמו צדיק, אלא למי שמשפיל את עצמו לפני אלוהים ומכיר בצורך שלו במחילה.
שורשה של הצדקנות העצמית הוא בגאווה. שאול השליח כותב:
"כִּי בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה, וְזֹאת לֹא מִכֶּם, מַתְּנַת אֱלֹהִים הִיא; לֹא מִן-הַמַּעֲשִׂים, לְמַעַן לֹא-יִתְהַלֵּל אִישׁ." (אפסים ב' 8-9)
אף אחד מאיתנו אינו יכול להיוושע על סמך מאמציו. גם המעשים הכי טובים שלנו אינם יכולים לכפר עלינו. כפי אומר הנביא ישעיהו:
"וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ, וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל-צִדְקֹתֵינוּ." (ישעיהו ס"ד 6)
הצדקנות העצמית אינה מתבטאת רק בגאווה אלא גם בשיפוטיות כלפי אחרים. כאשר אנו מסתכלים על אחרים מלמעלה ומשווים את חטאיהם לשלנו, אנו שוכחים שלפני אלוהים כולנו חוטאים. ישוע מזהיר אותנו:
"אַל תִּשְׁפְּטוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁפְטוּ. כִּי בַּמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר תִּשְׁפְּטוּ תִּשָּׁפְטוּ, וּבַמִּדָּה אֲשֶׁר תָּמֹדּוּ יָמֹדּוּ לָכֶם." (מתי ז' 1-2)
הצדקנות העצמית מעוורת את עינינו. היא מונעת מאיתנו לראות את עצמנו כפי שאלוהים רואה אותנו. הפרושים בימי ישוע נראו אנשי תורה האדוקים כלפי חוץ, אך לבם היה רחוק מאלוהים. אלוהים אומר דרך שמואל הנביא:
"כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב." (שמואל א' ט"ז 7)
מה עלינו לעשות אם נגלה צדקנות עצמית בלבנו? ראשית, עלינו להכיר בכך שאנו תלויים לחלוטין בחסדו של אלוהים. שאול אומר:
"לָכֵן, הַחֹשֵׁב שֶׁהוּא עוֹמֵד – יִזָּהֵר מִפֶּן יִפֹּל." (קורינתים א' 10:12)
הענווה היא המפתח לקשר שלנו עם אלוהים. עלינו להזכיר לעצמנו מדי יום שהצדקה שלנו היא במשיח. כפי שכותב שאול:
"אֶת-אֲשֶׁר לֹא-יָדַע חֵטְא, עָשָׂה לְחַטָּאת בַּעֲדֵנוּ, לְמַעַן נִהְיֶה בּוֹ לְצִדְקַת אֱלֹהִים." (קורינתים ב' 5:21)
שתהיה זו האמת שתשתרש בלבבינו. איננו נושעים בזכות מעשינו, אלא בזכות חסדו. ושחיינו ישקפו את אהבתו ולא יהיו אמצעי לרוממות עצמית. רק כך נוכל לחיות בצדקה אמיתית ובכבודו של אלוהים
אמן.
