Картинка: 

ישנו סוד גדול המסתתר מאחורי זה שהאדון ישוע המשיח חילק את שתי הגעותיו עלי האדמות ומיקם אותם אחד מקוחק מהשני בהיסטוריה. המנהיגים הדתיים של אותה תקופה לא יכלו לזהות אותו בגלל הגאווה וביטחון בצדקה העצמית שלהם . ולמרות שכל הידע שלהם על המשיח עתיד לבוא הם הפיקו מכתבי התנ"ך ובמיוחד מהנביאים,הם לא הצליחו לזהות את ישוע כאשר הוא הגיע. לא היה בו לא תאר ולא הדר (ישעיה נג) כפי שהם שתהרו לעצמם את מלך המלכים שיבוא וימלוך.

אז למה למרות כל ההתעמקות שלהם בכתובים ופרשנותם,בכל זאת לא הצליחו לפרש נכונה את הנבואות המדברות על "המשיח המְעֻנֶּה - אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי "? אולי מכיוון שזה היה עלול להשפיל את הגאווה הלאומית של העם הנבחר על ידי אלוהים? מה טוב יכול להביא "משיח מְעֻנֶּה - אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי "? הבשר אינו אוהב סבל.

ישנו סוד גדול בכך, בלי הצלב (המוות של הבשר שלנו-האגו שלנו) לא תהיה תחייה! ישוע המשיח הראה לנו דוגמא כיצד עלינו לחיות עלי האדמות, אילו מניעים ורצונות צריכם להניע אותנו. התוצאה של ה"הגעה" הראשונה שלנו צריכה להיות המוות של האגו שלנו. תהליך ההידמות שלנו לאדון, אשר מתחיל מההבנה שהבשר שלנו נצלב עם המשיח על הצלב ומסתיים עם הגשמת אמת זאת בחיי היום יום במשך כל חיינו. תהליך זה דורש את השתתפותנו בו.

לנו עלי האדמות ניתנת הזכות " טַעֲמוּ וּרְאוּ, כִּי-טוֹב יְהוָה" (תהילים לד)! ואנו טועמים מטובו. הוא נותן לנו את כל ההכרחי לחיי חסידות. אך, לעיטים אנו צריכים להתמודד עם קשיים, אבדות ומחלות ולמרות כל הניסיונות להחזיק מעמד בעזרת כוחו של האוהב אותנו. אך לחוות את המלאות של הטוב הזה יכולים אנו רק כאשר מתחברים עם המשיח.
אך ישנו ניסיון בחיינו, וניסיון זה הוא לא לזהות את ""המשיח המְעֻנֶּה", אשר רק הוא יכול לתת לנו את כל הטוב הזה.
אנו מצפים שמלך המלכים יבטא את עצמו. אנו רוצים את כבודו, את עושרו ואת שלטונו, ועכשיו!!!, אנו זועקים ודורשים את כל זה מן השמיים. אך, מלכות האלוהים אינה מהעולם הזה. ישוע ציווה עלינו לכבוש את העולם על ידי בשורה אשר מספרת על האהבה שמוכנה להקריב את עצמה, ולא בכסף זהב ופוליטיקה מוצלחת. "כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ (קהילת האלוהים) פְּנִימָה    מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" תהילים ל"ד 14, הערך האמיתי הוא בלבבותינו אשר השתנו והינם לבושים בצדקת האלוהים, ומגלים לעולם את דמותו ואהבתו של המשיח, ולא בעושר או הצלחה.

לעיטים אנו דומים לילדים המתחפשים בפורים למלכים ומלכות. שמלות יפות ומנצנצות, כתרים מוזהבים. אך,כל האביזרים עשויים מחומרים פשוטים וזולים. הם אכן מנצנצות ונראות כאמיתיות, אבל אילו רק תחפושות.
אלוהים הכין לנו מכלות אמיתית וכתרים אמיתיים, אל נא נזלזל "בכתר הקוצים", אשר מחדש את הדעת שלנו, הרי דווקא כת כזה ענד האדון שלנו ישוע המשיח.

כתבה:
מריה גורן