משנכנס אדר מרבים בשמחה
וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--הַקְּרוֹבִים, וְהָרְחוֹקִים. לְקַיֵּם, עֲלֵיהֶם--לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ: בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים. וְקִבֵּל, הַיְּהוּדִים, אֵת אֲשֶׁר-הֵחֵלּוּ, לַעֲשׂוֹת; וְאֵת אֲשֶׁר-כָּתַב מָרְדֳּכַי, אֲלֵיהֶם.(אסתר ט)
בימי השמחה הללו היהודים לא יכלו להפסיק לשמוח על כך שנושעו מגזרה. כמו שבזמן שנידונו למוות לא הסתירו את יגונם אלא בכו והתאבלו בעיניי כולם אזי גם כשבאה הישועה הם שמחו וצהלו כך שהעמים האחרים יכלו לראות את עדות ישועתם.
גם עלינו להעיד בכל חיינו על כך שנושענו. עלינו לשמוח מכל הלב כדי שהאנשים הסובבים אותנו יתעודדו ויראו את שלום האלוהים בחיינו.
היהודים בימים אילו שלחו מנות אחד לרעהו, אנחנו לא צריכים לשמור את מתנות האלוהים רק לעצמינו, עלינו לחלוק אתם עם אחרים, פורים זה זמן מצוין תת מתנות פיזיות אבל גם רוחניות כי הרי כתוב "אל תשתכרו מיין... אלא הימלאו ברוח" (אפסים ה' 18) זהו זמן ניפלא להימלא ברוח ולשרת איש לרעהו במתנות הרוחניות אשר האדון נתן לנו.
לכל מי שקיבל את משיחתו של משיח ישראל, השמחה ממשיכה ואינה נפסקת.
"פְּרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם" השמחה היא אחת מפרות הרוח, אם נושענו ואנו מודעים למה שהמשיח ישוע עשה בחיינו אז בוודאי נשמח.
חג הפורים מזכיר לנו לא רק על ישועת עמינו מגזירה, הוא גם מסמל את ישעותינו מן המוות במשיח ישוע.