"סְלַח לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ כְּפִי שֶׁסּוֹלְחִים גַּם אֲנַחְנוּ לַחוֹטְאִים לָנו"

ישוע הראה דוגמא בולטת איך לסלוח דרך משל שסיפר על עבד. עבד אחד היה חייב סכום גדול של כסף למלך. הוא הופתע לגלות כאשר הגיע, לאחר ששמע המלך את כל תחנוניו ובקשותיו למחילה, המלך פטר אותו מכל החוב ושלח אותו לחופשי. אך למרות זאת לאחר שיצא מבית המלך מצא איש אשר היה חייב לו סכום קטן ביחס לאותו סכום שהוא עצמו היה חייב למלך ונמחל לו. הוא תפס את החייב לו בגרונו ואמר "שלם לי מה שאתה חייב לי", חברו נפל לרגליו וביקש שיחכה מעט וישלם לו את החוב , אך הוא לא הסכים, שלח אותו לכלא עד אשר ישלם לו את כל החוב.

כשראו חבריו העבדים את אשר עשה, הלכו וסיפרו לאדונם.כאשר אדונם שמע על המתרחש שינה את דעתו, קרא לעבד  ואמר: "עֶבֶד רָשָׁע, אֶת כָּל הַחוֹב הַהוּא מָחַלְתִּי לְךָ מִשּׁוּם שֶׁבִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנִּי. הַאִם לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ גַּם אַתָּה לְרַחֵם עַל חֲבֵרְךָ הָעֶבֶד כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רִחַמְתִּי עָלֶיךָ?'", בכעסו שלח אותו לנוגשים כדי שישלם את כל החוב. יום שהתחיל בשמחה נגמר באסון וייאוש.

סבל, כלא, דברים אילו צריכים לבוא בדעתך כאשר אתה חושב על אי-סליחה, מכיוון שישוע אמר " כָּכָה גַּם אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם יַעֲשֶׂה לָכֶם אִם לֹא תִּמְחֲלוּ אִישׁ לְאָחִיו בְּכָל לְבַבְכֶם"(מתי י"ח 35). תאר לעצמך כלא, אתה מסתכל סביבך ורואה שורות של תאים שמגיעים רחוק עד כדי כך שקשה לך לראות. בתאים אילו אתה רואה אלפי אסירים, כל אסיר הוא אדם מהעבר שלך, שפגע בך בדרך כלשהיא אם בילדותך או בגיל מבוגר יותר. תוכל לראות שם אנשים שהיו חברים שלך, אולי אחים ואחיות ואולי אפילו אחד או שני ההורים שלך, אפילו הבעל או האישה שלך יכולים להיות בין האסירים באותו כלא.

הכלא הזה כמו שאתה כבר בטח מתאר לעצמך, הוא מקום מסוים בליבך. המקום הרקוב והחשוך הזה נמצא בתוכנו לאורך כל החיים שלנו. לא רחוק מאיתנו עומד ישוע המציע לנו מפתיח אשר יוכל לשחרר את כל האסירים ולקרוא לשבויים דרור. אך אנשים אילו גרמו לך כאב , ופגעו בך חזק מידיי, הם ידעו מה הם עושים, אך עדיין עשו זאת. לכן הפנית גב לבקשתו של המשיח למחול לחייבים לך, למרות ידיעתך על מה שהוא מבקש ממך לעשות ומה מציע לך.אתה רוצה להישאר במצב כזה זמן מממושך .
אם תנסה לברוח, תגלה שאין מוצא מכלא זה. אתה נמצאים בכלא ביחד עם כל האסירים. אי הסליחה, הכעס והמרירות הכניסו אותך לכלא זה. כמו בסיפורו של ישוע, החלטת לא לסלוח ונמסרת לאסירים. כעט, החירות שלך תלויה בהחלטה האישית שלך. הגעה להבנה זאת בדרך כלל לא קלה ולוקחת הרבה זמן. אנו רואים ובוחנים את כל הסיכונים אשר כרוכים בכך, לדוגמא זה שאנשים שפגעו בנו והיו באמת לא צודקים כלפינו, לא משנה אם הם מודעים לכך או לא. הם אפילו יכולים לא להיות מודעים לכך, או שמא הם חושבים את עצמם לצודקים בכך שפעלו בדרך זו או אחרת, הם אפילו יכולים להאשים אתכם . לכן, פעמים רבות מתוך פחד מאכזבה או פחד להיפגע שוב, אנשים משאירים בליבם את המקום החשוך הזה  הנקרא "כלא האי סליחה". החלק החשוב הוא שהם לא מבינים זה שהם לא רק מחזיקים אלפי אסירים במקום זה, אלא הם הופכים לאסירים בעצמם.

הסליחה שלך אינה משחררת אותם מהאשמה, היא גם אינה מצדיקה אותם לפני אלוהים, היא מסייעת לך להפסיק לחשוב איזה גמול עליהם לקבל על כך שגרמו לך עצב כאב או תסכול. כאשר אתה סולח למישהו, אינך משחרר אותו. אתה פשוט נותן אותו לידיו של אלוהים ,כדי שהוא יעבוד עם ליבו. אז אתה בעצמך משתחרר מכל מן הכלא  שהיית כבול בו שנים ארוכות, אתה יוצא לחופשי והעול שהיה עליך שנים רבות יורד מכתפיך. בוודאי שמעת אנשים אומרים את המשפט הבא "מסע כבד נפל מכתפיי כאשר סלחתי", זה מתאר את אותה ההרגשה כאשר אנו סולחים, אנו יכולים לנשום לרווחה, להרגיש חופשיים משפיטת הזולת.  הרי אם אנו שופטים ומאשימים אזי אנחנו חושבים את עצמנו לאלוהים, וכאשר אנחנו נותנים לאלוהים לעשות את חלקו ואנו עצמנו עובדים על ליבנו כדי לא לתת לרע לשלוח שורשים בו, ומשקיעים כוחות ומאמצים כי לשמור את מצוותיו , שלום האלוהים ממלא אותנו ואהבתו שהוצקה לתוך ליבנו ברוח הקודש (רומים ה'5) מתחילה לפעול דרכנו.

אחד הדברים המרכזיים אותם עלינו ללמוד בחיי האמונה שלנו הוא כיצד לסלוח  כמו שאבינו שבשמיים סלח לנו. ישוע לימד את תלמידיו להתפלל  באומרו "יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ,תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ.אֶת לֶחֶם חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ הַיּוֹם,וּסְלַח לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ כְּפִי שֶׁסּוֹלְחִים גַּם אֲנַחְנוּ לַחוֹטְאִים לָנוּ" , מתפילה זו אנו מבינים כי אלוהים סולח לנו כאשר אנו סולחים, וכאשר איננו סולחים אנו דומים לעבד אשר נסלח לו החוב הרב שהיה עליו לשלם והוא הוא עצמו לא סלח לחברו אשר היה חייב לו סכום מזערי.
אסור לנו לשכוח שישוע אדנינו סלח לנו כשעוד היינו חוטאים, והוא סלח לכל אותם האנשים שצלבו אותו באומרו : "אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים."(לוקס כ"ג 24), הוא ביקש סליחה עבור כל אלה שגרמו לו כאב פיזי, אילו שיקרו עליו וקיללו אותו.
על אחת כמה וכמה אנו המאמינים בו יכולים לסלוח, וגם זה נעשה לא בכוחות עצמינו אל בכוח הרצון והחסד שניתן לנו בישוע המשיח.